נראה כי לאנשים, מסיבה לא-ברורה, חיבה להבאת סוף עצמם. מתיחת גבולות גוררת אסון. נחנו על זרי הדפנה של הטכנולוגיה שלנו ולא שמנו לב לנזק שאנו גורמים. רודנים בכל מקום בעולם (כפי שאומר דמבלדור בספר השישי של ה"פ) מדכאים אנשים אשר קמים ונוקמים חזרה. וכעת אנו תקפנו את סוריה.

פרטי המבצע אמנם לא ברורים כעת אך לא נראה כי הייתה סיבה חיונית מאד ליציאה למבצע. כך או כך אני לא מאמינה בתקיפות אלימות, גם לא "החזרה", ולא אתפלא (אך אתעצב עד מאד) אם נפרוץ שוב במלחמה.

מלחמות הן שרש כל צרה. טבע האדם מחולק - חצינו לטוב, חצינו לרע. מוֹתר האדם הנו היכולת שלנו לבחור; לבחור בטוב או ברע, היכולת שאין לבעלי החיים אשר פועלים על פי אינסטינקטים. מלחמה היא מתוך החצי הרע. מלחמה היא רעה ושלילית בבסיסה, ביסודה. מלחמה ואלימות היא כרסום יסודות הדמוקרטיה. כרסום הזכויות הבסיסיות ביותר של האדם, לחיים ולבריאות.

אני לא מאמינה שסיבה כלשהי תצדיק את היציאה למבצע הזה. אני לא מומחית באסטרטגיות צבאיות ואני יודעת שמדובר בתפקיד עמוס דילמות אך לדעתי, הבחירה שלא לצאת תהא תמיד הבחירה הנכונה.

אם משק כנפי פרפר ישנה את האקלים בחצי השני של כדור הארץ הרי שתקיפת מדינה קטנה אחת מדינה קטנה אחרת תערער לחלוטין את העתיד ותשנה אותו ללא היכר.

אני מאמינה בתיאוריית היקומים המקבילים, לא כעובדה פיזית אלא כרעיון מופשט (מה שנותן לו עצמה שאינה פחותה), כיוון שדבר זה מדגיש את הרעיון הזה ואת השלכותיו.

"העולם ההוא, וכל יקום אחר, נוצר כתוצאה מאפשרות. קחי לדוגמה הטלת מטבע: המטבע יכול לפול על צד זה או על צד זה, ואיננו יודעים מראש על איזה צד יפול. אם הוא נופל על צד אחד, זאת אומרת שהאפשרות שיפול על הצד השני התמוטטה. עד אותו הרגע היה סיכוי שווה לשתי האפשרויות.

"אבל בעולם אחר, המטבע נופל על הצד השני. וכשזה קורה, שני העולמות מתפצלים." (מתוך ספר "המצפן הזהוב", הראשון בטרילוגית "חומריו האפלים", מאת פיליפ פולמן, ע"מ 342 בעברית.)

אם אפשרות של הטלת מטבע מפצלת את העולמות, על אחת כמה וכמה שבחירה מודעת של אדם מפצלת אותו. יציאה למלחמה היא בחירה מודעת של אדם. אני מאמינה לחלוטין (ואוהבת לחלום על כך) שלו כל המלחמות בתולדות האנושות לא היו מתקיימות (ומה שאנו אוהבים לכנות בשם "מגדל בבל" - אשתמש בשם הזה לתיאור המצב בו התפזרו התרבויות והעמים למרות שאני לא מאמינה בהתרחשות פשוטה כפי שרשום בתנ"ך), העולם היה נראה שונה לחלוטין. בעולם אחר זה קורה. במקום מקביל, חופף לנו, היכן שאתם עומדים כעת אבל מעבר לתווך השגתכם, זה מרחש כעת.

יציאה למלחמה היא שגויה ביסודה. לא היה על צה"ל לתקוף את סוריה. אנו עומדים להתחרט על כך. עלינו לאהוב ולכבד כל אנוש באשר הוא אנוש, סורי או ירדני או מזרח אפריקאי. מלחמות שמות את הכלל הזה בפח וזה מה שכל כך שגוי בהן. במלחמות תוקפים בני אדם בשל מקום מגוריהם. אנשים מתים בשל "חטא" נורא: הוולדות בארץ מסויימת! ואנשים רוצחים בשם אותו ה"החטא"! או, למה אנשים לא מבינים את זה? למה הם לא חושבים על זה כך?

למה האזרח הקטן משלם על שגיונות ממשלתו בחייו?