י',

אם הייתי צריכה לבחור זמן מתאים לבחור חדש שייכנס לחיי, אני לא בטוחה
שעכשיו היה הזמן המתאים.
דווקא עכשיו כשאני תוהה אם להמשיך לתואר שני, אם להתחיל בחיפושי קריירה,
אם לעזוב הכל ולטוס לשנה או דברים אחרים.
אז אני מודה, באת בחרא של זמן.

באופן כללי, כשאני חושבת על מה אני מחפשת - לא ענית ולו על חצי מהציפיות שלי.
כי אני שונאת אנשים שגרים בתל אביב
ואני שונאת רווקים שמחזיקים שני חתולים, זה מעורר בי זכרונות לא טובים במיוחד. 
אני שונאת אנשים שאוהבים מוסיקה שאני לא מכירה באופן כללי.
אני שונאת אנשים שאומרים שהם אוהבים אותי לפני שהם סבלו אותי בהתקף עצבים אחד
ואני שונאת אנשים שחושבים שיש לי לב זהב בלי לדעת מי אני מתחת לכל השכבות.
אני שונאת אנשים שרוצים חמישה ילדים ובאותה נשימה אומרים שכבר אין להם
חלומות על הזדקנות ביחד.
אני שונאת אנשים שחושבים ששישי אחר הצהריים זה דבר נפלא
ואני שונאת אנשים שהמרחק בין הפה שלהם ללב שלהם הוא עצום.
אני שונאת אנשים שלא יודעים להכין קפה בבוקר
ובעיקר, אנשים שלא יודעים לעשות קפה טעים.
אני שונאת אנשים שאין להם צד במיטה כי אחר כך אני צריכה לחשוב בעצמי איזה
צד אני אוהבת
ואני שונאת אנשים שעושים פרצוף מפחיד וקצת רע כשהם אמורים לעשות אהבה.

אבל איך אומרים? האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק.

ואז אתה באת.

והיית הכי נפלא בעולם.והיית כל מה ששנאתי. אבל בכל פעם חייכתי וקיבלתי כי
הבנתי שכנראה הגיע הזמן ללמוד משהו חדש ולא מוכר. שאולי הגיע הזמן שאני
אלמד לבד באיזה צד אני אוהבת לישון ואתחיל למצוא עניין בשישי אחר
הצהריים.
מה שכן, אחרי כל כך הרבה זמן, וכמו כל כך הרבה דברים שקורים לי בחיים -
הרגשתי שלא באת סתם.
כשיצאנו בפעם הראשונה, הערת בי רגשות רדומים של חוסר בטחון והתרגשות
וכמיהה ודברים שלא הרגשתי המון זמן, וזה היה נעים.
והשבוע שאחר כך היה מקסים. כשבערב ליל הסדר קיבלתי הודעות כאלה קטנות על
מישהו שאומר לי שכשטוב צריך לאמץ ולא לפחד כשכל מה שרציתי באותם הרגעים
זה להעלם מהתמונה.

אבל שוב, אני תיכננתי תוכניות, ואלוהים, כרגיל, צחק עליי.

לפעמים החיים הם לא איזו תוכניה בהזמנה של אירוע שהכל שם ידוע מראש, כך
לפחות חשבתי אני לעצמי. ותני את הצ'אנס ואל תוותרי כי יש כאן משהו טוב
וזה הולך לנזול לך מבין האצבעות. זה מה שאמרתי לעצמי בכל פעם שאתה נעלמת
ואני נשבעתי שאני מטיסה אותך לכל הרוחות.

הלוואי ויכולתי לענות לך בתשובה מושכלת למה שכתבת, אבל אני לא. כי אני
שונה ממך. כי אני רוצה את זה הכי גדול והכי נפלא בעולם. אני רוצה מישהו
שיגיד שהוא אוהב אותי ובאותה הנשימה יעשה את כל מה שהוא יכול כדי לראות
אותי, כי זה כבר בדם שלו. כי מבחינתו זה לא היה מתוכנן כי דברים כאלה לא
באים בהזמנה אבל טוב שבאו ואין מצב לפספס.

השנה האחרונה הראתה לי שהחיים שלי יכולים להשתנות בין רגע, בשניה אחת,
ואני יכולה לבחור אם לתת לזה להפיל אותי, אם להתחיל להתנגד לזה או להבין
שזה המצב וללמוד לקבל את זה ולהבין שזה לטובה.

אז כן, באת בזמן הכי גרוע שיש, דמיינתי את הבחור שלי אוהב את דני רובס
ומתי כספי ובמקום זה קיבלתי ברוס ועוד כל מיני. ובכל זאת, בתוך תוכי
האמנתי שאחרי כל הזמן הזה שאנחנו מכירים זה יכול להיות הכי גדול בעולם.
מסתבר שטעיתי.

זה יכול היה להיות כל כך, אבל כל כך גדול בינינו.

ערגה.

וסתם הערה קטנה לסיום: במכתב זה, אמרתי למעשה את מה שהיה על ליבי. מכאן
ואילך אני ממשיכה הלאה. תגובה או שרשור התכתבויות באי מייל, לא יהיה
רלבנטי.

זה דרש ממני הרבה תעוזה ולקבל החלטה שהיתה מנוגדת אצל רוב הסובבים אותי, אבל בסוף שלחתי.

לא למענו כי אם למעני. לסגור את המעגל הארור הזה ולהמשיך הלאה.

מבחינתי, הסיפור הזה הגיע לקיצו.

תודה על הליווי והעזרה הרבה.