הסיבה שבגינה נסענו לאורלנדו מלכתחילה הייתה כי הטיול של זילפה היה לי רקוב מדי - לא רציתי לנסוע את כל הקילומטרז' ולבזבז את כל הכסף רק כדי לבקר את אחותה! כלומר - זו משאלה לגיטימית והגיונית, אבל אם כבר נסענו...
ולכן הוספתי לרשימת היעדים שלנו את אורלנדו, כי זה היעד הכי מתוייר בארה"ב ויש שם לונה פארקים וחופים יפים וגם אם נהיה קמצנים ועניים מרודים עדיין נוכל למצוא שם משהו מגניב לעשות. סקר קצר על המחירים וההזדמנויות שמציעים הפארקים שם (אלו הם דיסני וורלד, יוניברסל סטודיוז וסיוורלד) הגענו לתובנה שלבחור באחד מהם עם עסקת חבילה על כל ההרחבות שלו זה הכי משתלם, ואכן בחרנו בסיוורלד.
הגענו ביום שישי ל-Discovery Cove שלא לגמרי הבנו מה זה, זתומרת, יש להם את אקווטיקה שהוא פארק מים וסיוורלד עצמו שהוא ספק לונה פארק ספק גן חיות. אז ה-Cove מסתבר הוא 3 לגונות מלאכותיות, מוקפות ב-Snack Bars ובאוכל ושתייה ללא הגבלה ובכלוב ציפורים ענק. את הבוקר התחלנו בבילוי קצר עם דולפינים (ע"ע ליטוף, לחיצה על כפתור הפלוץ שלהם (זה הפייבוריט של המאמנת) ולבסוף גם ניסיון לשחות איתם שהסתיים בדולפינה אחת שבורחת כי בני אדם שוחים נורא לאט), המשכנו בלהאכיל ציפורים מכל העולם ובשנורקלינג עם rays ודגים נוספים וכל זה בליווי אוכל לא רע בכלל. אחד הדברים הכיפיים שם זה שאומרים לכם פשוט להביא את עצמכם ומספקים לכם הכל - ממשקפות צלילה ושנורקלים ועד לקרם הגנה ידידותי לחיות. שהיה קצת מגעיל.
למחרת הגענו ל-Aquatica שהיה יחסית ריק בבוקר כי היה טיפה גשם, מה שאיפשר לנו לעלות על כל המגלשות שרצינו ללא תורים כמה פעמים. שווה! עלינו על 13 בסה"כ, כולל פעם אחת על מגלשה איומה שמכניסה אתכם למיכל ועושה לכם לעוף על המיליון, וכמה פעמים על מגלשות עם אבובים.
לבסוף ביום ראשון נחתנו בסיוורלד, זילפה הכריחה אותי לעלות על המאקו פעמיים (למרות שהיא מפחידה את התחת!), ועל הקראקן והמנטה פעם אחת. פעם ראשונה שאני עולה על רכבות עם לופים, ולקראקן יש איזה 7, אבל המנטה שהיא בשכיבה הייתה ממש כיפית ומרגשת ופחות מפחידה. תודה לזילפה על הגמילה המאולצת ממתקנים קטנים. משם טיילנו וראינו את אוסף הפינגווינים המרשים שלהם, קצת כרישים ודולפינים כמובן, המשכנו למופע של Killer Whales והלכנו למלון.
SeaWorld גורם לנו להרהר ולחשוב כמה כסף עושים הבעלים על חשבון בעלי חיים כלואים ואומללים. מצד שני ל-SeaWorld מערך הסברה מכובד שמראה אותם מטפלים בחיות, לרוב בסכנת הכחדה, ומשחררים אותן חזרה למים (כגון לוויתנים, דולפינים, צבים, אריות ים ועוד) וזה מעלה את השאלה האם הכסף שמרוויח הלוויתן הנחמד שמשפריץ במרץ על הקהל עם הזנב (מחזה מרשים אגב) באמת משמש למטרות אציליות כמו הצלת חיות. וכמובן האם זה בכלל נכון.
האם טוב לדולפין שמאביסים עליו דגים כדי שיעשה קצת פרצופים? האם טוב ללוויתנים שמאביסים עליהם דגים כדי שישפריצו על הקהל? אלה יצורים יחסית נבונים ולכן סביר להניח - שלא.
ובאיזשהו מקום זה קצת צה"לי. קומץ שמוותר על חירותו ועושה דברים לא כיפיים כדי שהכלל יהיו, במקרה הזה, מוגנים ובמקרה הקודם - כדי שיטפלו בהם קצת. חיפוש בגוגל הניב שכולם אינטרסנטים וחארות - חיפוש "האם SeaWorld איומים" הניב תוצאות נוראיות של התעללות, לוויתנים גוססים ובעלים חסר סנטימנטים שסופר את הדולרים, בעוד חיפוש הפוך הניב תמונות מקסימות של פעילי SeaWorld (כמובן עם הלוגו למטה) משחררים לפרא את הכריש הפצוע והמסכן לאחר שהחלים. כנראה שאמריקה כמו אמריקה לעולם לא תמצא עמק שווה בקונפליקט הזה - או שהם השטן או שהם מלאכים קטנים ותמימים. לשמחתי גם זילפה לא תוכל להכריע ולכן אין לה ייסורי מצפון קשים על לוויתנים שעושים סלטות באוויר. אז היה מגניב!
את העלילה הזו סיימנו בנסיעה ל-Port Canaveral לקרוז של 3 ימים. כנראה שעליו אני אספר כשכבר נחזור. אבל יאמר לזכותי שאני מנסה!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
™OpenG