היום גם הללי וגם ענבר באו אליי ושאלו אותי אם אני בסדר, שאני נראית כאילו קרה משהו. והללי גם אמרה לי שזה לא רק עכשיו, שאני נראית ככה כבר הרבה זמן.
איך אני יכולה להסביר למישהו מה קרה? שמשהו יושב עליי כבר שלושה חודשים בבטן וזאת הרגשה כזאת שפשוט אי אפשר להסביר מרוב שהיא רעה.
זה כואב, זה עצוב, זה מייסר זה גורם לחשוב מה עשית שמגיע לך לסבול ככה, והתשובה פשוט לא מגיעה. והכי מעצבן? שאם הייתי יכולה להיות שנייה הגיונית ולא להתחשב ברגשות הייתי יכולה לפתור את זה ממש בקלות. אבל מה אני יכולה לעשות כבר? ועוד כשהצלחתי להיות אמיצה וניסיתי לסיים את זה, אני צריכה להגרר עם זה עכשיו עוד...אבל עכשיו אני רק יותר בלחץ, אני יותר מחכה, אני יותר יודעת שזה ממש קרוב... לפחות זה כבר פחות עצוב, כי עצוב זה היה עד עכשיו ועכשיו זה סתם נמרח. למה זה לא יכל לפחות להשאיר לי הרגשה טובה? לפני שלושה חודשים לפחות מה שהייתי זוכרת מזה זה את הדברים הטובים ועכשיו? אני אשאר רק עם הזכרונות מהתקופה האיומה הזאת.
זה אכזרי כלפי כמו לתקוע במישהו חרב ולהניח לו למות מאיבוד דם במקום פשוט להרוג אותו.
זה קשה וזה יהיה עוד יותר קשה אח"כ, אני יודעת, אבל אני כבר חייבת לעבור את זה. כמה זמן אני יכולה להשאר במצב הזה עכשיו? כמה?!
תמונה מטושטשת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נוי(: