פוסט מאוד ארוך ולא ממש מעניין....אני מזהירה מראש שהכל פה נורא אישי ואם אין לכם כוח לשטויות, אל תקראו. תודה מראש...
אוף:S
אני מרגישה שוב איך אני חוזרת למצב הדיכאוני הטבעי שלי.....
ממש לא טוב לי עכשיו לחזור לזה....פתאום ההרגשה הזאת שכולם יותר טובים ממני=\ אני לא יודעת למה זה בא עכשיו....
ואני לא יודעת מה יכול לעזור לי.....סבתא שלי החליטה שאני צריכה ללכת לפסיכולוג כי אני לא נרדמת בניסעות ><"
כאילו, היה לה הסבר לזה, שאני נורא עצורה ואני לא סומכת על זה שמותר לי וכאלה, אבל עדיין, יש מלא סיבות לשלוח אותי לפסיכולוג, אבל בגלל זה שאני לא ישנה בנסיעות? יש לי פשוט בעיה עם שינה, אני לא יכולה להרגיש שאני יותר שווה מאחרים בקטע הזה כנראה, זאת אומרת, זה נשמע מוזר שאני מנתחת את הרגלי השינה שלי ככה, אבל באמת...
אני לא יכולה לישון עם מישהו על אותו מזרון ולתפוס את החלק הגדול, אני אשן שלושת רבעי גוף על הרצפה בלי סמיכה או כרית, אבל שמי שלידי ישן טוב.
ככה זה קצת בחיים,מצידי לצאת הכי קטנה, הכי גרועה, הכי מפגרת, הכי פחות טובה וזה אני עושה לעצמי רק כי אני חושבת שלמישהו אחר מגיע יותר. ואוו אני בנאדם חולה:S
זה גם נורא מראה על הבעיה שלי עם להיות אגאואיסיטית, כי אני כן כזאת, אבל לא במקומות שצריך (המקומות שצריך זה נגיד כשיש לי משהו לומר, משהו שאני רוצה, אם אני אראה מישהו אחר שרוצה גם אני מייד אוותר. וזאת דוגמא לחוסר אגואיסטיות חיונית.)
עוד דוגמא- אני לא יכולה להרדם לפני מישהו אחר (בשיינה קבוצתית הכוונה). יש רק שלושה אנשים שהצלחתי עד היום להרדם לפנהים או להתעורר אחריהם. אני תמיד חייבת להישאר ערה, והאנשים האלה זה כנראה האנשים שאני הכי סומכת עליהם בעולם. (את שקד ורוי לא הכנסתי לרשימה של שלושת האנשים כי פעם היינו עושים תחרויות מי נשאר ארחון ומתעורר ראשון וכאלה...אז לא החשבתי. גם לא החשבתי פעם, פעמיים שפשוט לא הצלחתי להחזיק ערה וזה כי הייתי עייפה.מאודדדד עייפה)
אז מה זה אומר עלי בחיים?
אולי שאני לא סומכת על אנשים שהם יקבלו אותי גם כשאני "ישנה" ? ומה זה בעצם אומר המצב הזה של השינה? חוסר שליטה? אולי בגלל זה אני כל-כך דואגת להשתיק את עצמי תמיד? כי אנשים לא יקבלו אותי אם אני אהיה במצב של "חוסר שליטה" משמע, מצב שבו אני לא עושה סלקציה למעשים ופשוט עושה מה שעובר לי בראש.
ואז מה זה אומר על אנשים שאני כן נרדמת לפניהם? שאני סומכת עליהם שיקבלו אותי איך שאני? ואוו.
איזה שטויות אני עושה מהרגלי שינה><"
אז מה הקשר של שינה בנסיעה? מה זה נסיעה? יש דברים שקשה לי לענות עליהם. אני פשוט יודעת שמשהו דפוק אצלי טיפה.
הדימוי העצמי שלי לא בשמיים, ולא הערך העצמי...ולא הביטחון העצמי....וכנראה אני צריכה למצוא איך כן לגרום להם לצמוח, איך להשתחרר, איך להנות באמת, איך לקחת את עצמי ולשים אותי ואת הצרכים שלי לפני אנשים אחרים, איך להרדם ראשונה, אם אני רוצה.
עוד משהו שמדאיג אותי- הלימודים. לא אכפת לי יותר, ממש, וחבל לי על ההצטינות שהלכה לי לאיבוד.שנה שעברה סיימתי עם הצטינות וככה גם במחצית היה, אבל עכשיו?! אם אני אתקרב בכלל ל80 אני אהיה מאושרת...לא ששמונים זה רע, כן? אבל...אני מסוגלת ליותר. אני רק צריכה ללמוד איך עושים את זה, איך מתרכזים, איך עובדים...
את החיבור לדן דוד לא עשיתי כי ידעתי שלא ייצא לי טוב. פשוט נתתי לעצמי פתור, אני לא עושה את זה.
קשה לי להודות בזה, אבל אני מרגישה איך באה עכשיו עוד תקופת דיכאון.
אז אם אכפת לכם ממני, ואני בטוחה שיש מישהו כזה בעולם (אתם יודעים כמה היה קשה לי לשכנע את עצמי בזה? אני פשוט מלאה ברגשות נחיתות, זה נורא!!!!) בבקשה תעזרו לי... אני לא רוצה להיות בדיכאון!!!
תשמחו אותי, תהיו איתי, אל תתנו לי להיות עצובה, אפילו אם לא אכפת לכם, לפעמים סתם חיוך ממישהו יכול לעשות אותי מאושרת.
איך הפוסט הזה הפך לפוסט "עמוק" אני כ"כ מפגרת...
בהתחלה הכותרת של הפוסט הייתה "הרגשה רעה כזאת" עכשיו אני חושבת שאני הולכת לשנות אותה, כי זה לא רק הרגשה רעה עכשיו....
אני מפרסמת את הפוסטבלי בכלל לקרוא אותו שוב ולראות מה לצנזר...לא עושה סלקציה הפעם, מי שרוצה לקרוא, שיקרא הכל, לא רק חלק.
אולי שוב הגעתי לאיזו נקודת שינוי?
סליחה על החפירה,
נוי (המתנצלת, לפי כל אדם שלישי שיוצא לו לדבר איתי יותר מדקה).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נוי(:
