תמיד יש ת'דברים הקטנים האלה ששוברים אותי, אבל אני לא נותנת לעצמי להישבר ומצליחה לאט לאט להתגבר..
אני מסוגלת לשמוע שירי אהבה מבלי להתבאס..
אני מסוגלת לדבר עליה מבלי שזה ילווה בכאב..
אני מסוגלת להסתכל על תמונות שלנו מבלי לפרוץ בבכי..
אני גם לא כ"כ חושבת עליה..
אפילו היום דיברנו בטלפון ולא כאב לי לשמוע את קולה.
טחלס היה די מוזר לדבר איתה, כי.. לאדעת. היא כבר לא קשורה אליי כזה *-*
כבר התרגלתי לזה שהיא לא חלק מהחיים שלי יותר. וזה טוב, ממש טוב.
האמת שהסיבה שבגללה דיברנו הייתה זוועת עולם. אני תמיד עושה שטויות.
אבל פסדר לפעמים קורה ששותים יותר מדי ועושים קצת שטויות.. :/
קיצר נראלי שחזרנו להיות בקשר או משהו כזה.
אפשר להגיד שאני פנאן עם זה..
עדיף להיות בקשר מאשר להיות מנותקים.
כשמנותקים זה נותן הרגשה רעה כזו
וכשאיכשו מדברים פה ושם זה סבבה
למרות שעכשיו שלא דיברנו בכלל, היה לי אחלה
אבל תמיד עדיף שיהיה קשר מסוים.
כעקרון היא הייתה החברה הכי טובה שלי
הרגשתי יותר קרובה אליה מאשר לחברים שלי שאיתם אני כל יום.
רק איתה אני יכולה להגיד כל מה שבא לי
ולא משנה מה היא מגיבה זו תמיד תגובה טובה, גם אם היא מבקרת אותי.
ועכשיו כשאנחנו מדברות שוב אני לא מאמינה שאני אתקרב אליה ברמה של חברה הכי טובה, חבל דווקא :/
אני מניאקית אם בכלל ניהיה בקשר יותר רציני משיחות היי-ביי באייסיקיו
אבל פסדר נזרום עם החיים:]
סופשבוע נעים
דורין