אני מדליקה מוזיקה עצובה ומתנוענעת לצילילי המוזיקה בחופשיות גמורה.
אפילו בסקס (שמתחיל לאבד משמעות) אני לא חופשיה כל כך.
אני קופצת ובוכה ונופלת ופוחדת וצורחת ואני חושבת שיש לי אורגזמה נפשית.
אני חושבת שזאת האורגזמה הכי טובה שלי.
ובבית ספר אני מתחילה להתייאש ונמאס לי כל כך מכולם ואני לומדת אך ורק שבועיים.
וראיתי אותו היום וההתרגשות פוחתת עם הזמן ואני פחות מנסה ואני מפחדת בסוף לקפוא ולהשאר קפואה כקרח לעד, כי זה בעצם העתיד המזהיר שלי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
