שיכרון חושים ואהבה.

לצאת החוצה לקור,

להרגיש את הגשם על העור.

לתת לרוח להיות בתוכי וסביבי,

להביט בשמיים ולא לראות כוכבים.

אנשים יסתכלו עליי שוב מהחלון,

יצעקו לי להיכנס פנימה אל קירות בטון.

ואני אצחק, ואסתחרר כמו הרוח בפנים,

ואני אוכל לבכות, והגשם ישטוף את הדמעות מהפנים.

אני אוכל להיות חופשיה כמו סופה סוערת,

ומעבר לקור החזק, בתוכי האהבה בוערת.

אני ארוץ, רטובה אך חזקה מתמיד,

אני אברח לעולם בלי עבר או עתיד.

לא יהיה הבדל בין אושר לכאב,

הכל יהיה רק פעימות של הלב.

וכשהגשם יברח, ויקח את כל הרגש,

ושוב אני אחזור להיות צל מתחת לשמש.

שוב אני אהיה מודעת לשנאה והאהבה,

ואני אחזור לקוות, עד הגשם הבא.