זאת לא הילה זה עשן של גראס מותק ..

אני לא יכולה, כבר כ'כ קשה לי.. 
קשה שהוא לא ליידי. שאין לי את מי לחבק, את מי לנשק.

אינלי מי שיבלה איתי שעות בהליכה מסביב לשכונה וסתם, סתם ישעשע אותי.

הוא כ'כ רחוק ממני.. כ'כ כואב לי :\

ולמרות המרחק, למרות הכל..
מה שמדהים במערכת יחסים הזאת, שאנחנו יודעים להעריך כל דקה ביחד.

כל שניה שאנחנו אחד עם השני קסומה..
אנחנו לא לוקחת אחד את השניה כמובן מאליו, וזה ככה כבר 7 חודשים.

אנחנו מודים לאלוהים על כל שניה שזכינו לראות, לחבק, לנשק אחד את השניה..

ואפילו סתם, כשאני עומדת על איזה קצה, של איזה צוק בקריה, מחבק אותו הכי חזק,

הכי קרוב שאני רק יכולה.. ומרגישה את הנשמות של מתמזגות..

כשאנחנו ביחד, אנחנו שוכחים את כל הריבים, את כל הדבריים הטיפשים שעוברים עלינו במהלך השבוע

ופשוט מתענגים על כל רגע שזכינו לראות אחד את השניה.

ופאק, מפעם לפעם אני מבינה כמה אני זקוקה לבנאדם הזה..
כמה אני מאוהבת בו.

כמה אני רוצה אותו, לגדל איתו את ילדי, לבנות איתו את ביתי, לקום בבוקר, ללכת לישון ולראות אותו.

כמה אני סומכת עליו,

והוא הכל בשבילי.