אז.. אין הפתעת סמוופ כפי שהבטחתי בפוסט הקודם. אבל!..
לאביב יש^^ בערך. כאילו, אני והוא רשמנו פוסט חופר בעליל בשיעור.. כלשהו.
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=541421&
אחרי שקראתם [או לא] את הפוסט שלו אתם בטח מדממים מרוב קישוא.
XP
ואוו, איזו תקופה עמוסה, יום מפמר, יום לא, יום נרשמים לתיכון, יום בת מצווה לעומר [XP] ועוד כמה דברים שגורמים לי לחייך, הכל לכבוד החודש האחרון המדהים עם הכיתה התקשובניקית שלי שאני לא יודעת למה אבל אני אוהבת אותה. פשוט קשה לי לחשוב שעוד פחות מחודש לא נהיה כולנו ביחד ככיתה, נכון ש"כל סוף הוא התחלה חדשה" ו"לא בוכים על חלב שנשפך" אבל מה הקשר? לך אל הנמלה עצל, תראה אם היא בבית.. בדיחות בנכהן.. אוחח כמה רדודים עוד אנחנו יכולים להיות?
ויש את השיר הזה, "עוד מעט נגמר.. וריק בלב פתאום" אעאעא זה לגמרי גורם לבכות>< אז אם עכשיו אני רוצה לבכות, מה יהיה ביום האחרון? אוחח לא רוצה. רוצה את החודש הזה שוב ושוב ושוב עד שנידרס בגלל מכונית.
אוחח. זה מתסכל. איך?! אני?! לא תקשובניקית?! ממתי?! -.-
אני אוהבת אחד אחד מכם חברי הגייז.
מקווה שלא יפרדו דרכינו למרות הכל><
ולא משנה כמה שאני שונאת אתכם, אני עדיין אוהבת את כולכםXP וואי השיר הזה לגמרי מתאים!
http://www.youtube.com/watch?v=1t9K9rM1SVE
נגמר לי המצב רוח.
רק.. מזל טוב עומר3>
מתה עלייך:P
יהיה כייף זה מה שבטוח(:
-
עריכה:
רגע של טירוף..:
[אני לא דואגת, ואתם?]
רצה בכל מקום, לא שוכחת שום דבר לא משאירה דבר מהזיכרון הנורא הזה. שוברת הכל, מוחקת את הזיכרונות, מספרת הכל, שומרת הכל. מרביצה, הורסת כל דבר אפשרי שעומד בדרכי, הדמעות נוזלות באגרסיביות, מושכת בשיער וצועקת צעקה נוראה. צעקה מחרישת אוזניים, סיפרו לי ששמעו אותה עד לקצה הרחוב המקביל.
אחרי המקרה, כמובן שלא ניסו לדובב אותי, לראות מה איתי, שלחו אותי ישר לבית משוגעים. הם לא מבינים. כל בני האדם האלה. רוצים הכל מדעי, לא נותנים לטבע להוביל אותם. לא מבינים שאמא אדמה היא זאת שתביא להם חיי נצח.. אם רק יתנו לה הזדמנות. אני יודעת את זה, אני יודעת כי אבא שלי סיפר לי את זה, אבא שלי הוא חבר טוב של אמא אדמה, אני חושבת שהוא בוגד באמא שלי איתה, לא באמת איכפת לי. אני אוהבת את אמא אדמה.
כל משפחתי גרה בכוכב אחד מחוץ לכדור הארץ ומערכת השמש שלו. גם כן בני האדם האלו. חושבים שהכל סובב סביבם. הם לא מבינים שעוד פחות ממאה שנה לא ישאר כלום מהם, ועד שהם לא יהיו בקץ העולם הם לא יבינו את זה, וזה מעציב אותי לפעמים, אבל אז אני נזכרת שהם שמו אותי בבית משוגעים. וכל העצב הולך. אני מחכה שישחררו אותי, ואז ההורים שלי ירדו לכאן בתור מה שבני האדם קוראים לזה "גשם", ויקחו אותי מהמקום הנורא הזה לעולמים. אבל זה יקרה עוד הרבה זמן, אני לא מפסיקה לצעוק ולהרוס כל דבר שלידי, גם את רותי לקחו ממני, בת האדם הכי נחמדה שגם קלועה כאן, התכוונתי לפגוע בהכל, רק לא בה, אבל אני לא משקרת, אני לא מעמידה פנים. אני לא כמו כל בני האדם, אני שונה, אני אומרת את האמת, לי איכפת. אני לא מעמידה פנים. כמו בני האדם.
אל תשאלוXP
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
