כנפיים

קצת אלכוהול לא הרבה.

היום התבגרתי כנראה בכמה רמות בבת אחת.

זה מה שעשתה לי שיחה אחת.

הרבה בכי, הרבה בושה. גם כאב קצת.

הרבה הבנות. ותוכחה.

היום התבגרתי כנראה בכמה רמות בבת אחת.

לא מנע ממני להשתכר. להעמיד פנים שעכשיו לא אכפת.

איך אני נראית, או מה אני אומרת.

אולי כי אפשר לעשות את זה רק עם אלכוהול, עכשיו כשאני מבוגרת.

היום התבגרתי כנראה בכמה רמות בבת אחת.

זה טוב. אני יודעת. אני יודעת.

פעם מזמן, היה נצבט לי בלב, שעכשיו אני גדולה. מבוגרת.

"את כבר בת עשרים. את אישה."

וזה אומר שאני צריכה לשנות גישה.

פחות ילדה, יותר מבוגרת.

פחות מרגישה, יותר אומרת.

פחות רגישה, יותר שומרת. מוותרת.

מתבגרת.

מאושרת....?

זורקת את הרחמים העצמיים לתוך קופסה בארון.

יחד עם הברכה מכיתה ד', והציורים של פוקימון.

שומרת את הדמעות רק לאירועים מיוחדים.

כשיצאו, אם בכלל, זה יהיה בריכוזי מלח גבוהים.

שיזרה על כל הפצעים.

היום התבגרתי כנראה בכמה רמות בבת אחת.

מספיק עם הפינוק. הצומי. התמימות, הבוטחת.

יחד עם יונה את הילדות אני שולחת

אי שם הרחק הרחק, לארץ הדימיון והפחד.

יהי שלום טיפשות אימפולסיבית.

ברוך הבא התמרמרות פסיבית.

ברוך הבא בגרות מבורכת.

תשארי אצלי, כבר אין לך לאן ללכת.

גם לי אין. עדיין.

כשאני יוצא מזה אני קונה מתנות לכולם.

כשאני יוצא מזה אני איש חדש בעולם.

כשאני יוצא מזה...

ואני יוצא מזה...

הפחד הוא רגע, בין לילה ויום.

או בעצם, זה חלום?