כמו נמלה בין סדיניה של מיטת אפיריון,
אני טובעת בכל הלבד הזה.
מערבולות של שקט בולעות אותי לתוכן,
ואני לא יכולה להן.
הכל שחור,
הכל.
אפילו הכוכב שלנו נמחק מהשמיים, כבה,
כבר לא שם כדי להאיר לי את הדרך.
ולאן עכשיו?
אין לי כלום, אין לי שום דבר.
לקחת אוויר בפעם האחרונה,
ולצלול-
אני לא רוצה אפ-אח-את.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
