אישה טיפשה מטבח מיטה

אם יש המצאה שהייתי שמחה שהייתה נחסכת מההורים שלי זה סקייפ.

ההורים שלי, צעירים בנפשם, אך בכל זאת בראש מורם מתקשרים לחמישים עם השנים. יושבים מול הסקייפ עם הבירה שלהם, צועקים עם החברים שלהם שנמצאים בקצה השני של היבשת. העיקר שהם את הבירה שלהם לא שכחו.

לא נורא, סוגרים את הדלת, ומתאפקים.

''אישה בואי רגע''

''לא רוצה''

''בואי נו...''

''אמא, לא רוצה.''

בסוף באתי, עשיתי שלום וברחתי. זה מה שחסר לי, שהיא תשוויץ, בבת האהובה שלה ואני אבוא עם הפיגמה הורודה שלי ובלי חזייה. נו באמת.

אז מצאתי עבודה, אחרי שמצאתי את עצמי מתלבטת בין חברת תקשורת גדולה לבין חברת הייטק עשירה. החלטתי שהמצפון שלי חזק ממני ואני מעדיפה לוותר על המשכורת של חברת ההיטק בשביל לא להרגיש ''לא נעים'' כשאני אודיע להם בעוד חודשיים שאני עוזבת והם צריכים לחפש לי מחליפה.

ביטלתי כבר את כל הראיונות, הודעתי שמצאתי עבודה, וביום שני אני מתחילה לעבוד. חבל רק שהחברת תקשורת החליטה לדחות אותי למחזור הבא. ולתת לי קורס בעוד לא ידע כמה זמן.

בלי להיות מודעים הם פשוט דפקו אותי וסגרו בפני כל כך הרבה אפשרויות. הרגשתי כאילו אני עומדת באמצע מסדרון ארוך וכל הדלתות נטרקות בפני ברעש מחריש אוזניים.

ניסיתי לשכנע את עצמי ללכת לחברת ההייטק שמאוד רצתה אותי, אך פשוט לא יכולתי לוותר על העקרונות שלי ועל האנושיות שלי וויתרתי גם על זה.

כל הכבוד לצהל, הוא לא אמור היה לחנך אותי להיות קצינה לא אנושית בעליל? כנראה שזה לא קרה.

החלטתי שאני מורידה את עצמי מההתמודדות לכל החברות הרציניות והולכת לחפש בקטן. משהו שיכניס לי כסף ואני אוכל לעזוב בקלות.

אז אחרי שלא התקבלתי לזרה (כנראה כי בראיון לא הראתי התלהבות ופשן לעבודה בזרה בשכר מינימום). מצאתי את עצמי מועסקת בחנות גרביים! מבדר כמה שזה לא יהיה. ככה תיארתי לעצמי את חיי אחרי הצבא, מוקפת בזקנים, גרביים ותחתונים בעשרה שקלים.

אני מקווה שיש הנחת עובד, אני חובבת תחתונים עד מאוד.

אז בראשון הקרוב אני מתחילה לעבוד, צפו לחוויות משמימות, ולשכר מינימום מעליב.

מה שמחזיק אותי זה למלמל בלי סוף שזה זמני, זה רק לחודשיים, בעוד חודשיים אני וחבריקו האהוב נהיה ביחד בבאר שבע כשכל זה מאחורינו.

ואגב באר שבע.

התחלנו בחיפושי דירה. מצאתי את עצמי עובדת בעבודה משרדית כשאני הפקידה, הלקוחה, המנהלת והמתווכת. מקבלים על זה עמלה? משהו?

התקשרתי לעשרות אנשים, התגמשתי עם לוזים, שאלתי שאלות והכנתי רשימת מועמדים פוטנציאלים. אחרי שההורים שלי עשו לי סדנא ב''תחפשי איפה בעל הבית ינסה לדפוק אותך''. תיאמתי עם מספר דירות שנראות טוב, ואנחנו מוכנים ללכת לחפש דירה.

אני מרגישה בחלום, בבקשה שמישהו יעיר אותי.

מסתבר שאני כמעט בת 22, בזוגיות ארוכה ואהובה, מחפשת דירה בשביל שנינו, השתחררתי מהצבא, אפילו הייתי קצינה וכיום אני עוסקת באיפה אפשר לחסוך ואיפה להרוויח, ואיזה צלחות אני אקנה לבית שלי.

התבגרתי מסתבר.