אישה טיפשה מטבח מיטה

את יום הולדת ה-18 שלי חגגתי בפאב קטן, צפוף, שגם גרם לי למלצר שם בשעה הראשונה שהגענו.

כן, אחרי עבודות מלצרות קטנות ולא מכניסות פה ושם, אני מסתדרת טוב עם לחץ, כל עוד אין לי מחשב מטופש לדווח לו על כל מנה שצריכה לצאת.

אומנם יכולתי למצוא מקום הרבה יותר טוב לחגוג בו יום הולדת, אבל היה חשוב לי שחברי הקטינים יחגגו עימי יום הולדת וישתו לשוכרה.

בשנה הבאה נחגוג בפאב כמו שצריך.

היום הולדת עבר טוב מאוד, יצאתי מרוצה מאוד מהחברים, מהאווירה ומכל התשומת לב, החיבוקים, והמתנות.

לעזאזל, יום הולדת זה יום נפלא, ואני באמת מתקשה להבין את כל שונאי ימי ההולדת.

בין המתנות התחדשתי באמפי4 משוכלל להפליא, לוח שחמט עם כוסיות, שני בקבוקי אלכוהול, וספר בשם ''האוניברסיטה הקטנה'', ספר מוצלח בהחלט.

אז זה המקום כנראה להודות לכל חברי הקרובים שחגגו עימי וגרמו ליום הולדת הזה להיות מיוחד כ''כ, וכ''כ בלתי נשכח.

אחרי שחזרנו מעיר הפאבים, התקלחתי במהירות, חבשתי רגל שנפצעה באורך פלא, ונכנסתי למכוניתו של אבי, בדרך לשדה התעופה.

אומנם אני לא טסתי לשום מקום, אבל בפנים עייפות וחיבוק רופף, עטפתי את קרובי המשפחה שנחתו הישר מגרמניה כדי לאחל לי יום הולדת שמח כמו שצריך.

הם התנפלו עלי בחיבוקים, בחיוכים לבביים, ובמבטא כבד.

צורת הדיבור שלהם דומה בכל השפות, גמגומי הרוסית והשליטה באנגלית  שלהם גורמים לי להרגיש כמו ילדה נזופה שהולכים להפליק לה בטוסיק.

אך, המבטא הגרמני הזה הוא משהו מדהים.

יש דיבורים על הפסקת השביתה לשבועיים, וכמו חוק מרפי מטורף זה בא בתקופה הכי לא מתאימה.

כ''כ אין לי את החשק לנסוע באוטובוסים רטובים, להשתפשף במעילים חלקים של אנשים זרים, ולחזור במראה של חתול רחוב רטוב הביתה.

סוף השביתה מסמל על תחילת עבודות פרך, לימודים, סיכומים, ומחסור בשעות שינה.

שלא לדבר על יום אחד בודד בשבוע שמאפשר קצת מנוחה מהלימודים, שישי בערב, לפחות יש פה אנשים טובים להעביר איתם את הסופש.

כאן אני אסיים,

לא באמת יש מה לכתוב ולספר.

אבל בכל זאת, סוג של פוסט יום הולדת.

האישה.