אישה טיפשה מטבח מיטה

אחרי ציון פסיכומטרי גרנדיוזי, ואחרי שאמא-רבינוביץ' סיפרה לכל העולם ואחותו איזה בת מקסימה יש לה, ואיך היא תהיה עתודאית ואיך היא תתרום אחר כך לצבא.

הבת ה''גאונה'' סו קולד נכנסת לאינטרנט לבדוק מה קורה עם העתודה המיוחלת, והיא מגלה שהמקצוע שהיא צריכה, הצבא כנראה לא צריך.

וכמה שאני משתדלת לא לחשוב כמו סבתא תימנייה בגיל העמידה (תכף נפילה) אני לא יכולה שלא לחשוב על המזל הרע הזה שהיא הביאה פה עלי עם הדיבורי סרק שלה.

תמיד אמרתי לאנשים, ובעיקר למשפחה האשכנזייה הזאת, שלא בריא לדבר יותר מידי, אחרי שזה קורה תדברו כמה שאתם רוצים.

אבל שמישהו יקשיב לי בבית הזה? מה פתאום?

בכל מקרה, הגוף הלא הגיוני הזה החליט שסטודנטים לתקשורת הוא לא צריך, והם ישרתו בצבא רגיל כמו כל ג'ובניק מעפן, ויתרמו הרבה פחות ממה שהם יכלו לתרום, לולי נתנו להם לממש את הפוטנציאל שלהם.

אז עתודאית אני לא אהיה, ואני לא אכנע ללחצים לבחור מקצוע אחר, רק מהפרינציפ על-פיו  שאני מסרבת בגיל ארבעים למצוא את עצמי ממורמרת על החיים כמו שני אלה שאני חיה איתם.

הם דרך אגב נכנסו לאווירת אבל, ואיכשהו זו נהפכה להיות אשמתי שאין, כאילו שאני לא מספיק התאמצתי.

אבל לכו תסבירו להם משהו, אם תצליחו אני אהיה שפכתם לנצח.

אז האישה תלך לשרת בצבא הגנה לישראל כעוד ג'ובניק לא מועיל כנראה, ובכך היא תסגור לעצמה את החלון להתנתק ממאורת החיות העצבניות ששורצת בביתה.

באמת שהאווירה  המחניקה הזאת של הכעס התמידי לא עושה טוב לאף אחד, במיוחד לא לי, אחת שחגגה אומנם רק שמונה-עשרה, אבל החופש קורא לה מגיל חמש-עשרה.

בשתיקה,

ושצף קצף של ציניות וייאוש.

האישה.