משבר בחינוך קוראות הכותרות בעיתונים הכתובים והוירטואליים.
הקרב הזה על החינוך, הפך ללא יותר מאוסף סיסמאות ומשחקי כוח.
רן ארז מושך לצד אחד, בראון לצד השני לגמרי, ואת יולי תמיר רוצים לפטר.
השרים בממשלה חיפשו את הרגע בו יוכלו למשוך תשומת לב גם הם, וכתבו עצומה שלמה נגדה. העיקר לקיחת צד במאבק, ותמיכה במורים הם מעשה קשה.
אבל במילים וניסוחים הם טובים מאוד, תראו איזה עצומה הם כתבו להם שם.
ואחרי יולי,רן וכל החגיגה.
נשארים התלמידים, שכבר פסקו מלספור את הימים שהם בבית, לא יודעים מה לעשות עם החופש הגדול הזה שנפל עליהם.
שמחים, משועממים, מבולבלים.
ובניהם, אנחנו, תלמידי כיתות י''ב, שאומנם נורא תומכים במאבק, אבל בין היתר גם רוצים לסיים את השנה האחרונה שלהם בשקט עם מסיבת סיום מפוארת, טיול שנתי אחרון ומלודרמות האופייניות לגיל ההתבגרות.
מה כבר ביקשנו.
וכשתיגמר השביתה, ככה בבום אחד גדול, אף אחד לא באמת מתאר לעצמו מה יהיה שם.
איך יוחזרו השעות, למי, מתי, ואיך.
אם הם חושבים שדחיסת חומר בכל יום עד חמש בערב, וביטול חופשות יביאו לתוצאות המתאימות.
הם טועים ובגדול.
זה יביא לקריסת מערכות, אצל התלמידים, כי כמה אנחנו אשמים ש''דופקים את המורים''. וסליחה על הביטוי, כן?
המורים ידחסו חומר, והם מבחינתם יעשו את שלהם.
ואנחנו נתגייס בעוד כחצי שנה לצה''ל עם תעודה בגרות שתביא חום לכל אחד שיציץ בה.
אנחנו לא רובוטים, אבל כנראה שהעומדים בראש המדינה קצת פסחו על פרט שולי זה.
האישה.
נ.ב:
# מסתבר שמלחטט ברשימת המועדפים שלא סודרה שנים אפשר למצוא דברים מעניינים כמו זה, ואפילו זה.
אפשר לגלות גם שאפילו האתר של קוקה-קולה מאפשר לרשום בלוגים ולהוסיף חברים ברשת, מה השלב הבא? האתר לזכרו של ערפאת יאפשר להוסיף חברים ולרשום בלוגים גם? 
# אני ממש לא רואה אתכם מציפים לי את תיבת המסרים.
אז לפני שאני אפתח רגשי נחיתות עקב כך.
אתם יודעים בדיוק איפה התיבה החביבה נמצאת.