אישה טיפשה מטבח מיטה

אני נפרדת משנת 2007 ברגשות מעורבים, היו בה המון דברים טובים, ואינני מצליחה לשאוף לחוויות טובות יותר מבלי להתגעגע למה שעבר עלי השנה.

שנת 2007 הייתה שנה במגמת שינוי אצלי, התחלתי אותה בתור בן אדם אחד וסיימתי אותה בתור בן אדם אחר לגמרי.

אומנם את תהליך העיצוב העצמי שלי התחלתי עוד קודם, אבל השינוי הכי גדול בתוכי התרחש בשנה הזאת בדיוק.

ואיך אפשר שלא להשתנות עם כ''כ הרבה חוויות שעברו עלי, לטוב ולרע, כי מה שלא הורג אותך מחשל.

הייתה לי אהבה, שהתחילה והתמוססה באותה השנה בדיוק. אהבה שמיטב חוויותיה מסתכמות בשבוע מחוץ לבית אי שם בחודש פברואר.

האהבה הזאת הביאה לי כ''כ הרבה חוויות, טובות ורעות, משהו שישמר תמיד בקופסת הזיכרונות.

הכרתי המון אנשים חדשים וטובים, אנשים שיודעו, ועדיין יודעים לעשות לי טוב.

אנשים שלא חיבבתי בהתחלה הפכו לחברים קרובים, ועוד המון המון אנשים שתרמו ליופי של השנה הזאת.

אומנם היו אכזבות, מאנשים מסוימים, משמועות שהופצו, אבל גם על זה התגברתי והבנתי בדיוק למי אני יקרה ומי יקר לי.

וחשוב היה לי להבין את זה.

כמובן שלצד כל הדברים ה''קטנים'' יש את מסע לפולין (מרץ) שעברתי, מסע שהפך אותי לבן אדם ציוני יותר, מחובר יותר לעצמו ולסביבה.

ואחרי פולין היה את המהפך הגדול בחיים שלי, שזה המעבר שלי בעצם מעיר אחת לעיר אחרת לחלוטין.

אז את השנה הזאת אני מסיימת בחיוך, וקצת מצטערת להשאיר את התקופה היפה הזאת מאחור.

אבל הי, גם ל-2008 היקרה מגיעה קצת כבוד, זאת הולכת להיות עוד שנה של שינויים גדולים.

סיום בית ספר, אחרי 12 שנה במסגרת אחת מרובעת, וגיוס לצה''ל, מסגרת מרובעת לא פחות.

כרגע אני אופטימית, מלאת ציפיות לחוויות שיבואו עלי לטובה.

כמובן עם רצון למצוא בן זוג, לסיים בית ספר בהצלחה, להתגייס לאן שאני רוצה, ועוד כמה משאלות פרטיות שאת תוכנם אני אשאיר לעצמי.

אז תודה רבה לכל מי שהיה שותף לבניית שנה נפלאה.

אתם יקרים לי עד מאוד.

שתהיה לכולכם שנה טובה.

ולי, שיהיה בהצלחה.