אישה טיפשה מטבח מיטה

עם שנת הלימודים האחרונה שלנו שמתקרבת לסופה, הולכים ונסגרים עוד ועוד מעגלים, חברתיים, לימודיים ואחרים.

בתחילת השנה כולם דיברו על כמה חשוב למצות את השנה הזאת, בכל זאת, שנה אחרונה והכל.

ולא משנה כמה השתדלנו או לא השתדלנו למצות, דברים בכל זאת מגיעים לקיצם.

הבגרויות מסתיימות להם, גם מגמת תקשורת האהובה הגיע לסופה, עשינו את הבגרות העיונית האחרונה, והיום את המעשית.

סרט שעבדתי עליו שנה שלמה, חדר עריכה שישבתי בו ימים ולילות, זהו, תם הטקס.

כבר הצטלמנו לתמונות מחזור, לתמונות שכבתיות, הספר מחזור בשלבי סיום.

ושבוע הבא מתקיימת מסיבת הסיום, לכבודה כולם נוהרים לחנויות, להתיפייף, קצת שוכחים מהמשמעות האמיתית של כל הפולחן הזה שנוצר תחת המילים ''טקס סיום''.

כבר עכשיו מרגישים פחות את החברים, גם כי אני רחוקה מהם, כבר מעכשיו קצת פחות בקשר, ופנים הופכות לקצת זרות. חולפות במסדרון עם חיוך קר ומרוחק.

לאט לאט המסגרת הזאת של שתים עשרה שנות לימוד הולכת ומתפוררת לה, עבר מהר מידי, מוזר מאוד, ספק משאיר טעם של עוד, ספק טעם מריר מתוק.

כמו טעם של קפה בבוקר.

לא כ''כ ברור, לא כל כך נעים, אך בהחלט ממכר.

ממכר.

כל אחד מחדיר את עצמו בכוח למסגרות אחרות, פשוט כי אי אפשר בלי.

וצהל, כן צהל קורא להתפקד בעוד כחודש וחצי, לעלות על מדים, לעשות טירונות, להגיד אני נשבע, ולשרת בתפקידים שהוקצו לנו מראש.

כנראה שגם זה יעבור מהר, מבלי שנרגיש.

קצת זמנים מבוזבזים, קצת ימים של נעורים.

קצת עצוב וקצת שמח.

ימים קסומים.

קסומים.