בעודי מאזינה לצלילי הביטלס ומנסה לפזר מפני את כורי שנת הצהריים, אני שמה לב שתא הדואר האלקטרוני שלי התחדש בשני מכתבים חדשים מצה''ל.
אחרי שצהל שלח לי מאות מכתבי סרק, ונכנסתי אליהם בכל פעם חדש, הפעם זה לא היה סתם.
והתבשרתי שהנה, התקבלתי להיות מכי''ת (מפקדת כיתה) בבסיסי טירונות בארץ.
כך, שכל מתגייסי 08-10 יש מצב שעוד תפגשו את קטה המפקדת (לא כדאי לכם).
אז אני מאושרת עד הגג, כי רציתי את התפקיד הזה, למרות רבים שלא רוצים לראות אותי על מדי צהל, ולמרות הורי שרוצים לראות את הבת שלהם יותר מפעם בשבועיים.
אבל נו מילא, השרות שלי, והגיוון שאני כ''כ זקוקה לו. הם משהו שאני בחרתי לעצמי, ואין לי מה לעשות עם רצונם, או יותר נכון התנגדותם של אחרים.
אז אני מאושרת עד הגג.
סוף סוף משהו התחדש פה באווירה הזאת לאחרונה.
מה עוד חדש חוץ מזה?
הבית ספר ניגמר, כיתה י''ב הגיע לה לסופה, ונותרו רק שאריות של טקס ובגרויות.
כשהבגרות הכי קשה שדורשת הכי הרבה השקעה, היא ב-21 במאי, הבגרות בתקשורת המעשית שלי.
מה שאומר, שלאחרונה אני טוחנת חדרי עריכה כמו גדולה.
בייחוד אחרי העובדה שכמו תמיד, לקחתי על עצמי יותר מידי והפכתי לבימאית+עורכת במשרה מלאה.
אבל זה האופי שלי, להתחיל משהו ולהפוך אותו למושלם, גם אם זה דורש את מירב ההשקעה והעבודה.
חוץ מהלימודים והצבא (שסוף סוף הסתדר איתו משהו).
אוכל לספר לכם על בן זוג חדש בחיי, בחור נהדר ששונה ממני מאוד, אבל בהחלט עושה לי טוב על הלב.
חוץ ממקרים מרגיזים בהם עלי ללכת איתו ברחוב, ופשוט כל אחד עוצר להגיד לו שלום, בגלל שהוא מכיר את כל העולם ואחותו.
אבל מצד שני שחבר סלב זה משתלם, כי אז הוא מסדר עבודות במשרד פרסום, ומכיר לי אנשים שישמשו אותי בעתיד.
(הוא כ''כ מכיר את כולם, שאפילו את חברי באריאל הוא מכיר, שזה כבר קצת יותר מידי).
אבל בסה''כ הוא אחד הדברים היותר מוזרים ומיוחדים שקראו לי לאחרונה.
מי ידע שלצייר בולבול לבחור שיכור שישן, ולמרוח עליו ווזלין יביא למה שיש בנינו עכשיו.
אז לכל הנואשות,
לכו לצייר בולבולים לבנים על הפנים.
האישה.