סתם
סתם
סתם
סתם
סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם סתם
סתם.
אחרי שכותבים את המילה הזאת כמה פעמים ומסתכלים עליה שוב ושוב היא נראית מאוד מוזרה, לא מתחברת, סתמית משהו.
וככה החיים שלי מרגישים לאחרונה - מוזרים, לא מתחברים וסתמיים משהו. המצב רוח שלי מזור, לא מחובר, וסתמי משהו.
אני בכלל בחור די סתמי אפשר לומר, מוזר. ומאוד לא מחובר.
סתם.
באנגלית זה נשמע יותר טוב:
purposelessly
חסר מֵטָּרָה, תַּכְלִית או כַּוָּנָה
plain
פשוט, סתמי
והילד הזה הוא אני
אין לי חשק לכלום
אין לי מצב רוח לכלום
אין לי כוח לכלום
ואין לי חשק, מצב רוח, או כוח לשנות את זה
אני מגיע בבוקר לעבודה והכל מעצבן אותי
אני חוזר בערב הביתה, מתעצל לעשות כל דבר שהוא לא לשבת מול הטלוויזיה
ואחכ מתעצבן על עצמי על זה שהבית מבולגן ומלוכלך ועל זה שאני לא עושה כלום
אני יוצא מדי פעם ונפגש עם חברים. אבל זה לא באמת כיף או מהנה
ואין לי כוח להבין מה כן
אני צריך להרשם לאוניברסיטה. או לפסיכומטרי, או שניהם. ואין לי כוח. או כוח להחליט. או כוח אפילו סתם להרשם
אין לי כוח להיות סתם. כי אני פשוט סתם.
סתם סוחב כל יום ביומו. סתם קם בבוקר. סתם שורץ מול הטלוויזיה. סתם נושם. וסתם הולך
סתם אוכל. וסתם ישן
אפילו חלומות כבר אין לי. ואם יש לי, הם סתם חלומות, על סתם נושאים, כמו מטבעות שני שקלים סתמיים.
סתם מצב רוח. בלי שום סיבה. כי סתם.
אז סתם פוסט בבלוג
כי סתם היה בא לי לשתף
אוהב.
סתם ככה, והרבה מעבר
הכי בעולם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
