היום אחרי שחזרתי מעוד יום ארוך ומייגע בו ניסיתי להציל את העולם (או לפחות את הקהילה היהודית שלו), פתאום הבנתי שכבר המון זמן לא כתבתי. ועזוב שניה את הבלוג או היומן שלי. אני מדברת על לשבת כמו פעם, בגילגול הקודם, כמו בתיכון ופשוט לכתוב שירים. פתאום עברה לי מחשבה מזעזעת בראש, שכבר אין לי מחשבות עצמאיות משלי. שאפילו את המחשבה המזעזעת הזו בטח כבר שמעתי פעם.
פתאום הבנתי שאני כבר שנים לא מצליחה לבטא את עצמי עם שורות מקוריות. ואיך יכול להיות ששלומי שבן, וג'ים מוריסון ואפילו (רחמנא לצלן!) שלמה ארצי קלע כמה שורות. איך יכול להיות שדני רובס מיצה את אהבת חיי (את סופה בכל אופן) בשיר אחד, די גרוע וקיטשי, ואני לא מצליחה לכתוב הייקו פשוט על התהפוכות בחיי?
זה לא אני שאורז מזוודה ועוזב
הוא ינשק לך את כל הכאב
תגידי כי מזמן שכחתי מה זה רגש כמו שלימדת אותי
but in her eyes you see nothing
living is easy with eyes close
תכף אני ארצה שתלכו מפה
אבל אהובה כמו המים, נגע בחופים וחזר
גבה אחת את מרימה, והגיטרה שוב שורטת
but I had to cross many oceans to make a diffrence in a far away land
ואני מנגן, והפסנתר עלי שומר ומגן
אני גיטרה, מישהו פורט עלי
זה לא אני שמשאיר רק מכתב
Words are very unnecessary, They can only do harm
look I'm standing naked before you, don't you want more than my sex?
nothing gonna change my world
כולם חושבים תוך כדי על כדורגל, אני חושב תוך כדי על גרייטפול דד
זה לא אני, זו את
can I have you for now? can I have you forever?
say what you want to, I don't care what you're thinking
don't believe in modern love
got to be good looking 'cause he's so hard to see
את מביאה הכל לידי דמעות
איך אני יוצאת מכאן ליפו?
אם תהיה לי מנגינה, אולי תאהב אותה. אולי תאהב גם אותי כל כך
אם לא אני, מי ימס בתוכך
אמן תישארי לבד לנצח
maybe I'm too young to keep good love from going wrong
14 יום הם נצח שנמשך שבועיים
זה לא אני, זו את
[פעם אמרתי לאהבת חיי האחרונה שבני אדם מורכבים מכל הספרים והשירים שהם קראו ושמעו בימי חייהם. הפסקול שלי נורא עצוב]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
