פוסט קודם רשמתי הייתי במין תקופה של באסה מכל. חוסר תאבון ושביזות מטורפת לקום לבסיס. אבל זה דבר נורא נפוץ בקרב חיילים חחח
אבל זה הגיע למצב שזה מבאס לי את כל היום. אם בתחילת השירות שלי בבסיס הזה הייתי חוזרת מהבסיס מותשת ועייפה שבשעות 9-10 אני כבר במיטה. התרגלתי אני הולכת לישון יותר מאוחר. אחרי תקופה מסוימת שהכרתי את חבר שלי והתחלנו להיות בקשר. חיכיתי לקום בבוקר ולראות אותו בבסיס. סופשים שהייתי בבית מתה לגעגועים אליו, מחכה אשכרה שהסופשים יגמרו ושיגיע ראשון כדי שאני יראה אותו.
ואז התקופה הזו של הסוג של בדכאון הלא ברור הזה והשגרה שמדכאת אותי עוד יותר.
עכשיו אני אדישה יותר מדי למצב, פשוט קשה להסביר. לא אכפת לי כמעט מכלום. אני יגיע הביתה מאוחר בערב.. לא נורא.. אני לא יאכל ויגבע ברעב לא נורא. התאבון שלי הוא לא כמו של פעם. אני הולכת לישון ופשוט מתעוררת מלא פעמים בלילה. זה היה לי גם סוג של תמיד אבל איכשהו עכשיו אני ממש מרגישה את זה וזה מפריע לי. הצבא הזה לימד אותי להיות אדישה.
הרי לדאוג כל פעם ולהיות בלחץ, לא יעזור בכלום כי תמיד יהיה תימים האלה שאני ידפק. אז במקום לחייך מזה אני פשוט אדישה.
ואני אחד האנשים הכי לחוצים שיש. הייתי נלחצת מכל נקודה שאפשר להתעכב בה בדרך, לחץ מאיחורים מהכל. עכשיו כל החלומות שלי בלילה זה שאני מאחרת לכל מיני דברים, שמירות, אירועים והכל. כשאני סוגרת אני בכלל חולמת על שמירות והצבא ואז אני עוד יותר לא יכולה לישון וקמה כל שעה מהפחד שאני לא יתעורר לשמירה -_-
אמ לפני כחודש בערך הייתי אצל חברה טובה מכרמיאל, חברת ילדות שלי. עוד חברה ממש טובה שלי שהחשבתי אותה לחברה הכי טובה שלי היא חברה משותפת שלנו. היא יוצאת פעם בשבועיים הביתה. אני בדרך כלל לא רואה אותה כמה חודשים מאז שהיא התגייסה. כרגע היא גרה אצל חבר שלה בבית של ההורים שלו. בערך מאז שהם התחילו לצאת. בכללי אני לא אוהבת את המערכת יחסים הזו, בשום צורה באיך שהיא התחילה ובאיך שהיא מתנהלת. כן בסך הכל היא אומרת שטוב לה. אני מה רע לי ? שום דבר אבל נורא הציק לנו שפתאום הוא הופיע היא לא מנסה להפגש כי היא מעדיפה להיות איתו.
3 ימים הם תקועים אחד בתחת של השני והיא לא יכולה לקפוץ להגיד שלום או אפילו לשבת איתי לשעה אחת.
לא רבתי איתה על זה ולא כלום, כמו שאמרתי כבר מתרגלים להכל.
שכחתי לציין שחבר שלה לא סובל אותי, מאיזה סיבה מפגרת. היה לי ולה ריב טיפשי ביותר והוא החליט שהוא שונא אותי בגלל זה ואני מחוקה מצידו. טוב נו בסדר מה אני יגיד תשנא. עכשיו החברה השנייה הוא בכלל לא מכיר אמר שגם לא מת עליה שהיא נראת ככה וככה. היא אומרת לי שהוא שונא כמעט את כולם. אז אני ממש לא מתרגשת מזה או לוקחת אישית. פשוט נורא הצחיק אותי.
בקיצור אני והחברה מכרמיאל נפגשנו ושלחנו לה תמונה שלנו ביחד. איכשהו יצא שחברה רושמת לחברה השנייה מהוואטסאפ שלי שהיא בקושי מנסה לשמור על קשר. איכשהו היא ישר אמר שאנחנו דורכות עליה ולא רוצה לדבר. שום דבר לא עניין אותה ולאט לאט זה התפתח לריב. החליטה לנתק עם שתינו קשר ואמרה שעדיף שלא יהיו לה חברות מאשר חברות כמונו. לא התרגשתי בתכלס בכלל לא רשמתי לה והיא רבה איתי.
ריבים מפגרים היו לי איתה בתקופה האחרונה בכלל. עד עכשיו לא מדברות ותאמת כבר התרגלתי בקושי לדבר איתה אז אני אדישה למצב.
החברה מכרמיאל התגייסה שבוע שעבר, הייתי אצלה וליוויתי אותה לגיוס.
נורא התקרבנו בתקופה האחרונה.אנחנו חברות מכיתה א'. מאז שהיא עברה לכרמיאל הקשר קצת דעך אבל עכשיו משתדלות לשמור עליו כמה שיותר. שנה שעברה בקושי דיברנו ושמרתי קשר במיוחד עם החברה שרבתי איתה.
התקופה הזו של הצבא משעממת,אין אני מעדיפה לעבוד. אבל מאמינה שצריך לסיים את השנתיים האלה. פשוט מתבאסת שיש לי חרא יומיות.
שבוע הבא יומולדת 20, עוד יותר מבאס חחח ימי הולדת כבר מזמן לא משמחים אותי אלא הפוך
וזהו לבנתיים
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
