The Heart Never Lies

הנה אני שוב. מתקשה להרדם האמת חח 

אז התחיל לו הסמסטר השני, המערכת ממש קלילה ויש לי הרבה שעות פנויות.כרגע לא מרגישה כמו סטודנטית. אבל זה רק בגלל שזה ההתחלה וברגע שיתחיל להצתבר החומר ולהיות הכל יותר מסובך .זה יהיה מעולה כי אוכל ללמוד עצמאי.

מבחינה חברתית,כמעט כל יום אני סביב אנשים נפגשת או יוצאת.

אבל עדיין קשה להגיד שאני מרגישה שאני ממש מחוברת לכל אחת מהן או לפחות לאחת מהן. תמיד הייתי ככה בקשרים שמגיעים ממסגרת מסוימת, הן זה שבתקופת היסודי שהחברה הכי טובה שלי, הייתה דווקא לא זו שלמדתי איתה. אם זה בחטיבה, אותו סיפור וכמובן תיכון. איכשהו חברות בלימודים מבחינתי נשארות חברות ללימודים. נחמד להעביר את הזמן,בזמן או אחרי. מבחינת להפתח תמיד היה לי קשה.

אז אפשר להגיד שלמרות שאני מוקפת אנשים, אני מרגישה גם בודדה וחסר לי החברויות שהיו לי בארץ וכמובן החברה הכי טובה שלי.

אני תמיד תוהה אם אפשר למצוא חברות ממש ממש טובות בגילאים האלו, כי איך שהוא זה תמיד דועך

לפני כמה ימים היו לנו 4 שעות חופשיות ונפגשנו בבית של אחת מאיתנו, שם ציירנו על החלון את הדמויות של כל אחת. מי שציירה אמרה שקשה לה לתת לי מאפיין מיוחד, כי אני כל כך שקטה. אני יודעת שאני שקטה,אבל היה בזה משהו לא נחמד לשמוע. כאילו אני חסרת אופי

אנשים שמכירים אותי טוב, יודעים שאני ממש לא שקטה כשמכירים אותי ואני ממש שטותניקית. אבל פה אני הרבה פעמים הרצינית והזו שפחות צוחקת.

יש לנו הבדל גילאים קטן, אבל אני לא אהיה מהמתנשאות שאגיד שהם ילדותיות בשבילי. כי זה לא נכון, לרוב אני לא מרגישה שוני.

הכרתי פה מישהי ישראלית וקבענו להפגש פעם אחת, לא הפסקנו  לדבר והרגשתי שהיה לי ממש כיף איתה ואיבדתי את תחושת הזמן. נפגשנו כמה פעמים ושמחתי שסוף סוף יש פה מישהי שהיא לא לומדת איתי. ואז משרד החינוך פרסם מודעה לגבי לימודי רפואה בארצות אחרות והיא החליטה לנשור ועזבה.

זה ביאס אותי כי חודש אחד איתה הרגשתי יותר חיבור מאשר כל השאר. כנראה גם זה שהיא ישראלית ושפה משותפת משחקים פה תפקיד חשוב.

הכל נחמד, הכל הזול וכל מה שאני מרשה לעצמי פה, לא חושבת שיכולתי בארץ. אבל עדיין חסר התחושה של הארץ. השפה חסרה לי, כמה שמוזר שאגיד את זה. מצד אחד אני לא מרגישה יותר מדי מתוסכלת שאני נמצאת במדינה שאני לא יודעת את השפה, אבל בדר''כ זה ממש לא מפריע לי ויש בזה משהו גם נורא נוח. זה מטומטם להודות, אבל אין לי הרבה רצון וחשק ללמוד את השפה הזו. אני יודעת שזה מאוד חשוב ואצתרך ללמוד אותה בסופו של דבר כי אצתרך להיות פה 6 שנים.

לא שאני מצדיקה, אבל אני דיי מבינה עולים חדשים שלא ממהרים ללמוד את השפה המקומית במיוחד שאין חיבור.

רק מבחינת אוכל אני יכולה להבין יותר חחח

רוב החורף יש פה שלג, זה נחמד. אני מעדיפה קור יבש ללא רוחות. אבל גם בזה יש חסרונות. יש הרבה מאוד מקומות שזה גם נורא מחליק ואתה מוצא את עצמך מפחד ללכת. שלא לדבר על זה שאחרי זמן מסוים כשזה נשאר עומד, זה הופך לחתיכות שלג\ברד עם בוץ. 

בימים האלה לא נשאר שלג, הטמפרטורות קופצות ממינוס לפלוס. יום אחד יורד סוג של גשם עם שלג ויום אחר 12 מעלות בחוץ עם שמש חחח.

חסר לי החומוס,הקיץ והים.

 כשעוד היה שלג, אי אפשר להתווכח עם העובדה ששלג זה דבר יפה וכמובן הארמון המדהים הזה.

אז כמו שהבטחתי הנה חלק ב' של התמונות.

בכל מה שקשור לנסיעה ברוסיה אני חושבת שרשמתי פחות או יותר מה שהיה.

אז ברגע שנחתתי בישראל אבא של חבר שלי התקשר אליי, שאני אדבר אם חבר שלי בטלפון. לא דיברנו בכלל בכל הזמן שהייתי בחול.

ברגע שהצלחתי להשיג אותו כל אחד התרגש. חחחח אני חפרתי פשוט כמו תמיד, כמו אשה טובה.

הייתי צריכה לחכות עד ליום רביעי כדי להפגש והחיבוק שהיה שראינו אחד תשני, היה פשוט אחד החיבוקים הכייפים. לא רציתי שזה יגמר. פשוט ממש התגעגעתי אליו. 

קניתי לו כוס בירה של העיר מזכוכית. יש לו אוסף כוסות ובנוסף הוספתי לו עוד כובע לאוסף. הוא אוסף כובעי היפ הופ והוא אהב הכל אז אני מרוצה:)

מה עוד?

אח שלי וחברה שלו סיפרו לנו שהיא בהריון בחודש שלישי. זה אומר שהולך להיות לי אחיין :) 

כבר חשבתי שלי יהיה ילד לפני אח שלי. לפי מה שידוע להם עכשיו זו תהיה בת, אבל זה לא בטוח.

גם אשתו של בן דוד שלי כרגע גם בהריון בחודש שלישי וגם להם צפוייה בת :)

 אמ עכשיו חברה ממש טובה שלי עושה קורס קדם צבאי, אז יצא לי לראות אותה רק בסופשים. אז מרגיש לי דיי ריקני בבית. אני פשוט חושבת לצאת כל יום להליכות מרוב שיעמום ותאמת שכבר יצא לי ללכת להליכה אבל יום אחרי התחילו לי כאבים נוראים ובלתי נסבלים במפרק בכף היד השמאלית. את האמת שזה התחיל עוד יום לפניי אבל לא כאב לי עד כדי כך.

היום הזה היה בלתי נסבל. אשכרה לא רציתי לראות טלויזיה או לאכול מרוב שכואבת לי היד. פשוט שום דבר. רציתי לישון ולחכות שהכאב הזה יעבור. שמתי לי תחבושת אלסטית ליד שבכלל לא עזרה. אבא נתן לי מספר קרמים להרגעה של שרירים וכאלה.

הלכתי לרופא ומסתבר שנמתחה לי הרצועה במפרק בזמן השינה. נראלי נרדמתי על היד. קיצר למדתי מזה שאני צריכה להרחיק תידיים שלי מהגוף שלי לפני שאני הולכת לישון ושאני צריכה לחזק את המפרקים שלי בגוף כי בעתיד אני באמת יכולה לסבול מזה מאוד S:

הרופא רשם לי כדורים ומשחה, אמרו לי שלכדורים יש השפעה חזקה. קניתי גם תחבושת אורטופדית ליד שמסתבר שהיא מכילה גם איזה מינרלים מחממים והיא מחממת לי תיד בלי הפסקה וזה מה שגרם לי לשנוא אותה כי פשוט לפעמים הרגשתי כאילו נכוותי ממנה.

הרופא אמר שהכאב ימשיך בערך כשלושה שבועות. אבל למזלי כבר עבר כמעט שבוע ואני יכולה להזיז תיד. הפסקתי לקחת גם תכדורים ותמשחות ואני שמה תתחבושת רק אם אני יוצאת החוצה או מתכוות לעשות איזה תנועה כלשהי.

ועכשיו נעבור לתמונות מרוסיה :

כל כך צבעוני ויפה :)

למרות שלא הצלחתי להעלים לגמרי את הסורגים, עדיין אהבתי

חחחחחח אני מתה על התמונה הזו

התאהבתי בהם

חח

אם לא היה את הסורגים האלה ><

האריה המדהים שכמעט השתין עליי><

כשעצרנו בנמל תעופה במוסקבה

נעליים :)

גור כל כך מתוק שראיתי ליד חנות פרחים. פשוט רציתי לקחת הביתה

אמא

שירותים במסעדה

גם חלק מהשירותים

וזהו :) אשמח אם תמליצו כמובן