The Heart Never Lies

אז ביום שבת בהיר אחד.החלטתי להכנס לישרא ולראות מה הולך עם הבלוגרים שהייתי עוקבת אחריהם. חלקם מתו וחלקם עדיין ממשיכים לעדכן וזה מפתיע וגם נחמד. אז למה החלטתי לעדכן? את האמת אין לי מושג. אבל אני חושבת שזה לא יזיק לאף אחד חח.

אז מה עשיתי כל הזמן הזה ?

בעיקר צבא. שום דבר מיוחד. אני זוכרת שהייתי בסוג של דיכאון כזה מהשגרה היומיומית הזו, מהבזבוז שאני חווה בשירות הזה (ולא אני לא מעודדת לא להתגייס אלא ההפך), התפקיד שלי באמת מייאש ולא אהבתי אותו מההתחלה. אולי אני באמת לא עושה הרבה אבל זה ממש מדכא.

בתפקיד הזה יוצא לי כל הזמן לצאת עם נהג אחר כל יום. לא להכיר את רוב הבסיס שלך כי את כל היום בנסיעות ולהבין כמה את מפספסת בזה.

את מרגישה כל כך מבוזבזת והמחשבה שאת הולכת להשתחרר בגיל 21 ולא ב 20 כמו הרוב גם מעציבה אותך.שיש לך תוכניות ללמוד וטרינריה. את יודעת שזה הולך להיות קשה. בארץ בכלל.. כי יצא לי לקרוא תנאי קבלה ולפני שאת מתקבלת ל7 שנים של לימודים עלייך לעשות תואר ראשון בכלל..

וללמוד בחו''ל זו גם אופציה. אבל מצד שני לא באלך לעזוב ל 5 שנים את כל מה שאת מכירה. הבית, החבר החברות והמשפחה. לבוא ללמוד במקום שאת לא שולטת אפילו בשפה האנגלית ב 100 אחוז. אבל מצד שני 5 שנים וסיימת עם זה.

הנה עוד חודשיים אני משתחררת. לפני שבוע חגגתי בדיוק 21. היה נחמד. היה גם זמן איכות עם המשפחה וגם עם חברות. אפילו חברה שלא ראיתי שנה הגיעה וזה ממש שימח אותי.

להגיד שעכשיו אני בדכאון? אני לא חושבת.

מה שכן נהייתי יותר אדישה לכל מה שקורה בצבא. הרי אם אני יקח כל דבר ללב והיה לחוצה כל יום. זה לא נותן לי כלום. אנשים מסתכלים עליי איך את אדישה כזו. אני יודעת שאם זה לא יתבטא באדישות זה יתבטא באובר רגישות. ובאמת למה להתרגש מכל דבר באופן יומיומי. למה כל הדאגות האלה בראש.

התחלתי יותר לצאת לפאבים.עכשיו אמא שלי אומרת שהדבר היחיד שאני אוהבת לעשות זה לשתות בירה ><

כן כי אם אני יוצאת פעם ב שבועיים או חודש לפאב זה אומר שהדבר היחידי שאני עושה זה לשתות.

כן יצא שהשתכרתי יותר פעמים ממה שצריך. לאט לאט התחלתי גם למתן את עצמי. למצות את הקטע שאני צריכה לחזור הביתה ואני לא במצב של זה. במיוחד שאני תלויה בתחבורה ציבורית. 

ואם מדברים כבר על תחבורה ציבורית.. כן אני עדיין לומדת נהיגה. אני מחכה לטסט שלישי. לצערי נפלתי על תקופה כל כך מסריחה של לימודי נהיגה וטסטים. כי ישר אחרי הטסט הראשון נפלה השביתה הזו של הטסטים לשלושה חודשים בערך. שגרמה לי לחכות מלא זמן עד שאני אגש לטסט שני. ועכשיו בגלל השביתה הזו אני גם צריכה לחכות מלא זמן עד שאני אגש לעוד טסט. זה מתסכל מאוד

חשבתי שלפני שאני אשתחרר כבר אני אקבל רישיון. בסוף נוצר מצב שרוב השירות שלי אני לומדת רק נהיגה.

ולדברים יותר אופטימיים 

אני והחבר עדיין ביחד. היו לנו תקופות פחות טובות אבל עכשיו הכל בסדר.

ואני עדיין מתמידה ללכת לחדר כושר. לגבי תזונה פחות מתמידה חחחח. הייתה תקופה שירדתי במשקל ועכשיו העלתי את הכל. אז יש לי סוג של מטרה עכשיו. אבל זה קשה כי הרגלתי את עצמי לאכול על מיני שטויות ><

תכירו זו סארה (Sera) 

אתמול התחלתי קורס נתיב אולי זה היה רק יום שבו עשיתי טופס טיולים אבל השגרה לבנתיים הולכת כל כך להשתנות. כל כך נמאס לי מהתקופה האחרונה בבסיס שאני חוזרת הביתה בשעות 8-9 בערב כי אני יוצאת לקווים ארוכים עם משאיות סמי או כל דבר אחר שגורם לי לחזור מאוחר. פשוט כל יום חוזרת מאוחר הביתה ומה שמעצבן שאצלי זה קבוע ואצל ספקים אחרים בבסיס זה פחות. המפקד שלי פשוט תופס עליי טרמפ שיותר קל לו להחזיר אותי הביתה מאשר ספקים אחרים. הרבה יגידו לי את בצבא והרבה עושים סגור מה את מתלוננת. אבל כן רשום ביציאות שלי יומיות ואני באה מנקודת הנחה שאני חוזרת  כל יום הביתה ויוצאת בשעה 4 מהבסיס. אז אני גם תכננת דברים שהם חשובים לי.פיספסתי הרבה שיעורי נהיגה שקבעתי בגלל שלא הספקתי להגיע אליהם בזמן. אלה היומיות הכי לא יציבות ששמעתי עליהם. לא ראיתי באמת שמישהו שעושה יומיות יוצא בשעות כאלה מהבסיס או חוזר הביתה. ולא לא היה שום תרגיל או מלחמה שזה יחשב נורמלי ואז באמת אין לי מה לצפות ולהתאכזב.

אני מעדיפה לעשות חמשושים מאשר לחזור הביתה בשעות האלה.

התחלתי קורס נתיב ובחרתי לעשות סגור. זו החוויה לדעתי. באלי להכיר אנשים חדשים ואני ממש לא סוגרת את האופציה של הגיור. אבל כרגע זה לא מה שאני רוצה לעשות. אני עושה את הקורס בזכרון. הבנתי בכלל שנתגורר בבית מלון. אני לא צריכה להביא לא כרית לא מצעים כלום. נשמע ממש נחמד.

אשמח לשמוע מאנשים שעברו את הקורס הזה ואיך היה.עצותת

התחלתי את הקורס הזה עם הילדה שלפני חודש וקצת הייתה החברה הכי טובה שלי. הלכנו ביחד לכנס שמחנו שאולי נלך ביחד לנתיב. בקושי הייתי רואה אותה היא יוצאת פעם בשבועיים הביתה והייתי רואה אותה פעם בחודשיים. העדיפה להיות עם החבר שלה כל פעם ומתגוררת אצלו.

עכשיו אנחנו בכלל לא מדברות מאז שרבנו. בהתחלה הביאו לי רשימה של מי שיוצא לקורס הזה והיא לא הייתה רשומה. חשבתי שהיא לא תצא ושמחתי כי ידעתי שזה יהיה מצב ממש לא נעים. ככה היה פתאום ראיתי אותה העפנו אחת אל השנייה מבט של את לא שווה תמבט שלי.

לא חשבתי בכלל להשלים איתה, למרות שהיא זו שרבה איתי ונעלבה עליי, גם אני נעלבתי שהיא פשוט עשתה תבחירה שלה ובחרה בחבר שלה שהיא מכירה אותו כמה חודשים וזרקה חברות של 13 שנה לפח. עד כמה שזה נשמע ילדותי מהצד שלי כן זה ממש תיסכל אותי בסופו של דבר שהיא לא דיברה איתי אפילו. שמו אותנו באותו צוות שנעשה איתו את הטופס טיולים. זה אומר שלא רק שבהתחלה ראיתי אותה גם הייתי צריכה להיות איתה באותו צוות בסופו של דבר זה גרם לי להתרכך ופשוט לשלוח לה הודעה. היא התחברה שם לשתי בנות וקינאתי. הייתי לבד ראיתי חברות מהטירונות אבל הם היו בצוות אחר ובכלל הן מהמרכז ויעשו את הקורס בירושליים. אחרי כמה הודעות שניסיתי לדבר איתה אמרה שאין לה מה לדבר איתי ובזה נגמרה השיחה.

אני יודעת שזה נשמע ילדותי.אני יכולה לבוא בגישה ולהגיד אם זה ככה אז היא לא שווה תחברות שלנו וכאלה, אבל אין מה לעשות קינאתי וזה גם תיסכל אותי והרס לי תמצב רוח להתחיל את הקורס הזה שכל כך חיכיתי לו מאז תחילת השירות.

ושבוע ראשון אנחנו בכלל עושים יומיות מזכרון יעקב בכלל יצא פצצה כי זה קרוב לי לבית.

וככה תמונות מהתקופה האחרונה :

העגילים שחבר שלי הביא לי ליומולדת :)

החתול הזה הורג אותי לפעמים חחחחח