יכול להיות שזה נראה הדבר הכי קטן שקוראים את זה ממבט ראשון, בלי להעמיק ולחשוב על זה טיפה יותר, אני מודה, לא רציתי שזה יהיה כלכך טעון וקשה.

אבל זה גם קצת פוגע, כי זה הדבר הכי קשה שבנאדם יכול להגיד, על עצמו, על הסביבה שלו, זה צפוי שזה לא יצא במילים המדויקות, ושלכל אחד יהיה מה להעיר על זה, אבל בסופו של דבר אני כותבת רק את מה שאני מרגישה, ואם אני מרגישה שאני לא, אז אני לא. ואף אחד לא יכול לשכנע אותי אחרת.

או שאולי כן? או שאולי אם סופסוף יקרה לי מה שאני רוצה ולא לאחרים, אז אולי אני אשתכנע שגם אני יכולה ושהמיתוס הזה לא כזה נכון, ושלא תמיד אני לא מצליחה להשיג כלום, או שאני אחשיב את זה לפוקס? כי נתנו את זה כדי להשתיק אותי? כי נמאס לשמוע התלוננויות? ואחרי זה המצב יחזור להיות כמו שהוא היה? כי זה לא באמת יספק כמו שקיוויתי, כי זה לא אמיתי. כי אף אחד פה לא אמיתי.

וזה מגעיל איך שאנשים מוכרים את הנשמה שלהם בשביל יחס, מינימלי, שהם חושבים שהם הכי טובים ושהם ה-, ושהם מעל כולם ושיש להם זכות לפגוע באנשים וללכלך עליהם, אז אתם חושבים שאני לא רואה את המבט הזה של הצביעות בעיניים? שאני לא רואה מה קורה אחר כך שתוקעים סכין בגב? אני רואה, אני יודעת ואני ממשיכה לשחק אותה מטומטמת ולזרום כי בכל זאת, אני צריכה אתכם.

אבל אני יודעת שזה לא אמיתי, ששוב, אני לא אמיתית, ואני אולי מתנהגת בניגוד לכל העקרונות שלי? בניגוד לכל מה שהצבתי לעצמי אי פעם?

לא יודעת, לא קוראת לעצמי צבועה.

אבל זה מגעיל אותי, וזה דוחה אותי, שאנשים עושים הכל כדי שיאהבו אותם, ואחרי זה הולכים ומלכלכים על אותם אנשים שהם רוצים להיות חלק מהם, שהם רוצים שיאהבו אותם.

כי בסופו של דבר זה הכל יתגלה, וגם אם מישהו כבר גילה ולא אומר כלום, זה יתנקם בחזרה, כי גם אם לא תקבלו את זה ישר לפנים, זה יבוא אליכם בדרך עקיפה.

או שאולי ניתן לזמן לעשות את שלו? כי בסופו של דבר לאנשים חרא יהיה חרא, לא?

על מי אני עובדת לעזאזל?

זה לא נכון וזה אף פעם לא יהיה נכון

רק לאנשים שהם חרא ושיודעים לתמרן טובטוב את הגורל ואת האנשים שמסביבם טוב להם, או שזה רק יוצא ככה? ותמיד לאנשים ה'טובים' שפשוט יושבים ומחכים ולא עושים דברים לקירוב האושר, הטוב שלהם נגמר חרא.

אז אולי זאת רק אני שרואה את זה ככה?

ואלי האנשים שאני מבססת עליהם את זה הם דפוקים? או יש להם יותר מידי מזל?

או שאולי אני דפוקה?

נראלי שבסופו של דבר הכי טוב להסתמך על זה.

כי אני באמת דפוקה, ולא משנה מה יעשו או יגידו, אני אף פעם לא ארגיש שזה לא נכון

כי שכל דבר נגמר אני מבינה כמה צדקתי, וכמה טעיתי שלא הקשבתי לזה מההתחלה.

דפוקה אה? ככה זה, אמרתי.

תקופה אתם אומרים לי

תקופה של מה?

שנה? יום? חודשיים?

תנו לי זמן, תעריכו, תאמדו שאני אדע כמה אני צריכה לסבול בשביל שבסופו של דבר מישהו יתייחס ואולי באמת יקרה לי משהו אחד מתוך כל הדברים שאני רוצה.

ואולי פעם אחת אני באמת יהיה ככה, ושידעו להעריך אותי.

די תסתמי, על מי את עובדת

זה לא יקרה בחיים.