My Life as an Umbrella
Under My Umbrella- ella ella ella eh eh eh |
| 3/2009
סוג של פריקה...
יש הרבה דברים שיושבים לי על הלב בזמן האחרון.
בואו נגיד יותר מדי.
ואני יכולה לומר לכם שאני חושדת שאני מזוכיסטית כי אולי אני נהנת כל כך שפוגעים בי שאני נותנת לזה לקרות בלי לשים לב...
החודש ומשהו האחרון של כתבתי בו כלום היה כי פשוט לא היו לי כוחות. ובעצם... עדיין אין לי. אבל אני חייבת לפרוק ופה למזלי אף אחד לא מכיר אותי. או לפחות ככה אני מקווה.
החיים שלי בזבל. אני לא יכולה להגדיר את זה אחרת. אני לא יכולה למצוא תאור מושלם יותר מזה. ותאמינו לי- אני טובה בתיאורים.
אחת החברות הכי טובות שלי בבית חולים ואני פאקינג לא מסוגלת לחשוב על בית חולים ולא להיכנס לדיכאון (ועוד הייתי בבית חולים לילדים וזה היה יותר מדכא). ונכון שאני לא זאת שצריכה להיות בדיכאון אבל כשהיא כן מתקשרת אליי... אז היא עצמה בדיכאון ואני עצובה יותר כי אני לא רוצה שהיא תיהיה עצובה (כמו השיר מהכבש השישה עשר: "כשהיא מחייכת גם אני מחייכת וכשהיא עצובה אני לא מבינה איך אפשר להיות עצובה..." וההמשך כבר לא חשוב). היא נכנסה לבית חולים לפני חודשיים שלושה.
אני לא מדברת כבר חודש ויותר עם מי שהייתה פעם החברה הכי טובה שלי. ואיכשהו כל הכיתה יודעת את זה... וכולם רוצים שנשלים. אז עכשיו היא זונה מגעילה ואני רוצה להקיא עליה כי את מעט הכבוד שהיה לי כלפיה היא רמסה ואני חייבת לחייך כשאנשים אומרים לי שזה יותר מדי זמן ואנחנו צריכות להשלים.
וזה כואב... כואב כל כך להרגיש את הלבד הזה. למרות שיש לי הרבה חברות אחרות אני מכירה אותה מהגן... ואני מתגעגעת אבל כואב לי יותר לחשוב שאני זאת שתעשה את הצעד הראשון ושהכל זאת בעצם מלחמת אגו גדולה.
חברה טובה שלי אמרה לי שהיא מאוהבת ואני חשבתי שאולי היא לא מבדילה בין האהבה לעובדה שהיא זקוקה למישהו. ואז הבנתי שאני זקוקה לחברה שלי ושאולי זאת אהבה אבל לא כזאת רומנטית...
ולצערי כשאחרים מדוכאים אני יותר מדוכאת.
וגם כולם אומרים לי שבזמן האחרון אני בדיכאון יותר מדי ושאני צריכה להפסיק...
אני לא מרגישה שאני מסוגלת לצאת מזה כרגע...
ויש עוד יותר מדי דברים שאני יכולה לומר שעוברים עליי אבל נמאס לי.
אני מקווה שתסלחו לי שהפוסט הזה היה מדכא כל כך... אם קראתם אז תודה שעשיתם את זה...
HERE WE GO AGAIN....
עדן.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
