DEAD BLOG

והדמעות
עדיין זולגות,
העיינים כבר אדומות
הלב כואב,
הרגש לא עוזב.

כל דימעה
יותר מכאיבה,
יוצאת מהלב
שבוכה מכאב.

בוכה בשתיקה
והדמעות כאילו מדברות,
בוכה בדממה
והדמעות מספרות..

אין מי שיקשיב
מי שישמע,
רק הלילה מגיב
ברעש של שתיקה.

והדמעות ממשיכות
ומגיע כבר בכי,
זולגות וזולגות
יורדות על הלחי.

המחשבות בלב בפנים
והדמעות יוצאות
את מה שבלב לא מראים,
הדמעות כבר הכל מראות..

והדמעות
לאט לאט זולגות,
כמו הזמן שעובר כמו נצח
ככה זורמות בבטח.
לא מפסיקות כמו השעות,
שלא חולפות...