קוויתי לבלתי אפשרי..
ידעתי שזה לעולם לא יקרה..
אבל המשכתי לקוות..
שמחה, בכי, צחוק, עצב..
הכל ביחד לו לעט התערבב..
במקום לבכות צחקתי..
התחרפנתי.. לא ידעתי מה לעשות אם עצמי..
זה נורא כאב לי.. אבל דרך עצב לא הראתי את זה..
אחרי זמן מה.. של צחוק מההלם, נכנסתי לדיכאון..
איך ננתי לזה לקרות? מה לא היה בסדר?..
חשבתי על החיים.. ונכנסתי ליותר דיכאון..
אין בהם מטרה..
חיפשתי משהו מעבר.. משהו שאין..
והתאכזבתי..
אז מאי בררה נשכבתי במיטה עשיתי את עצמי ישנה, וחשבתי..
כמה מחשבות היו במוחי.. כמה תקוות התנפצו בבכי..
ואז כנראה נרדמתי כי מצאי את עצמי במיטה מתעוררת מסיוט..
חלמתי על הדבר שממנו תמיד פחדתי..
חלמתי חלום שממנו כ"כ נבהלתי..
חלמתי אותי רואה את זה.. חלמתי את עצמי בפחד.. חלמתי את זה קורה..
מול עיניי.. כנראה זו הסיבה לכל זה..
אין לי מה לומר.. חרא, חרא, חרא..
הכל כ"כ חרא..
אז שיהיה לכם חיים טובים אנשים טיפשים, בורים וחסרי חיים..
אני את שלי אמרתי..
תבינו או לא זאת כבר בעיה שלכם..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
The_Black_Rose
