האיזון הדק בין חיים נורמטיבים ללא

מסימים יום עבודה במשרד במשרה בורגנית נהדרת, מחליפים בגדים, נרשמים ביומן המשטרתי ויוצאים כצוות לשטח. לפתע העיר ת"א נראת אחרת. מסביבך אתה רואה דמויות חדשות כאשר המטרה שלך להבין מה הם זוממים. המיקוד הוא שונה, ההסתכלות הרבה יותר חדה ובוחנת. אתה מגלה שהמונח חיים נורמטיבים מקבלים הגדרה מחדש.

משמרת שיגרתית או לא, אני כבר ממש לא יודע לשפוט, סניף בנק נשדד ברחוב הברזל, בצורה נקיה וחלקה, משאיר עובדי בנק המומים, פגועים ומתוסכלים מחוסר אונים. מספר שעות לאחר מכן איש פרסום יושב בבית קפה ביהודה המכבי ואופנוע חולף וגונב לו את המחשב הניד מהשולחן. נער נעצר חשוד בסחר במכשירי טלפון נידים, אביו מגיע לתחנה, מספר בפירוט את סיפורי הגבורה שלו בצבא, וביתר מערכות הבטחון ובמקביל הבן כבר מתקשר לחברים שיארגנו כסף מזומן לעו"ד פלילי שיבוא לשחרר אותו.

כל זאת מ-8 שעות של משמרת במרחב ירקון בשבוע החולף.

מה חדש? אין הרבה, למעשה אנו נמצאים כל הזמן באיזון דק בין בלאגן לסדר נורמטיבי שלא ברור מה הגדרתו. ברדיו אתה שומע על הנשיא קצב שלא יובא לדין, אתה מאזין בקשב רב לעו"ד של א' וממשיך להבין שאתה לא מבין מי כאן נורמטיבי ומי לא, והאם יש בכלל הגדרה כזו או שהיא משתנה כל הזמן לנגד עיננו.