הלוואי שזה לא היה ככה!
הלוואי שלא הייתי כזאת דפוקה!!!
אוחחחחח אין לי את מי להאשים! את מי אני האשים את עצמי?
אני מאשימה! ושונאת.. אויי ש' אין לך מושג כמה כמה אני שונאת...
אולי זה כבר יעבור לי האהבה אליך, כן כולה תעבור. ותהפוך לשנאה, שנאה אלי.
יש חוק פיסיקלי: "חוק שימור האנרגיה". אני מאמינה שהוא פועל גם על שימור רגשות.
הוא אומר שהאנרגיה בטבע לא יכולה להעלם ולא יכולה להיווצר, אנרגיה רק משנה צורה. הופכת מאנרגית אור לאנרגית חום ומאנרגית חום לאנרגיה קינטית וכו' וכו'..
אז יום יבוא ונקווה שבקרוב וכל האהבה שלי אליך שאין לך מושג כמה היא עצומה תהפוך לשנאה לתיעווב על עצמי.
על מה שעשיתי לך.
על איך שפגעתי בך!
על זה שוויתרתי עלינו!
על האהבה!
על היצור הכי מדהים שהאלוהים הדפוק הזה יכל ליצור!!!
וככל שעובר הזמן אני יותר ויותר שוכחת למה בכלל נפרדתי ממך (מה שמגביר עוד יותר את השנאה). ויותר ויותר קשה לי להחזיק את עצמי מבלוא אליך מרדת על ברכי ולהתחנן שתסלחי לי... אבל אני יודעת, יודעת שלא חשוב מה אסור לי לעשו את זה. כל עוד אני אוהבת אותך אסור לי לעשות לך את זה.
אסור לי להחזיר אותך שוב לחיי!
כי אני הרי יודעת שיגיע הזמן... ואני אפגע בך שוב!
כי אני כזו דפוקה!
בא לי לבוא אליך ולצעוק לך מקצה הרחוב שאני אוהבת אותך ושלא אהבתי ככה מימיי!
רק שתדעי.. רק שלא תחשבי שעבר לי...
וניסיתי להמשיך ולהתחרמן עם אחרים ואחרות..
זה כל כך קר וריק ועצוב בלעדיך...
כמעט כמו המקרה של אז... (זה שלא מדברים עליו)
כשנפרדתי ממך ביקשתי שתבטיחי לי שאם יום אחד אני אחזור, לא חשוב כמה אני אתחנן את לא תסכימי לקבל אותי בחזרה כי אני אפגע בך עוד ועוד..
את אמרת שאת לא יכולה להבטיח לי כזה דבר...
כמה אני צריכה עכשיו שתגידי לי... שטוב לך בלעדי..
שמצאת מישהי אחרת...
שאת לא מוכנה שנחזור...
הלוואי והיית פה איתי עכשיו...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לא אנורקסית אבל מפגרת