לרגע אולי חשבתם, שעדיף לשתוק מאשר לדבר ולגרום לבנאדם מולכם מבוכה והרגשה מזוויעה ומכוערת, שככל הנראה תימשך כל הסופ"ש ותדבוק בזכרונותיו כנראה לנצח?

אז זהו, שאתם לא חושבים, אתם מדברים בלי לחשוב על התוצאה, אתם יודעים שעומד מולכם אדם רגיש (וכן, זה תירוץ מספיק טוב!) ועדיין קול השיפוט, טענה, הערה או וואטבר, נשמע.

אז כן, אתמול נסענו לאופקים כי היה מפגש חבר'ה, וכן, הגענו רק ב-11 בלילה כי את בחרת למשוך את זה מסיבות שאולי מוצקדות ואולי לא, ואח"כ כעסת עליי שהגעתי ב-2 דקות איחור ונאלצנו לחכות לאוטובוס הבא לב"ש, ומה לעשות שב-2 בלילה הייתי כבר סחוט מעייפות, בגלל כל הצבא הזה לאורך השבוע האחרון, אז נרדמתי עד 7 וחצי וגם כן בלחץ, ואת בוחרת להעיר לי על כך בבוקר, כשגם ככה אני מבואס שהעייפות גרמה לי להפסיד חצי לילה שיכל להיות נהדר, והמוח דאג להשאיר אותי ער בדיוק בדקות הספציפיות שכל השאר הלכו לישון בעצמם באותו החדר רק כדי לשמוע אותם מתלחששים כשהשם שלי נשמע אי שם, אין לי מושג על מה דיברו ולא בטוח שאני רוצה לדעת, ומה לעשות שמסתבר שאני נוחר קלות בשינה וידידה אחרת, שהכי אמורה להבין את הרגישות שלי לדברים הקטנים כי היא נורא דומה לי, מעירה לי על הנחירות בפורום כמעט מלא כשהתעוררתי בבוקר (מכה מנצחת לביטחון העצמי הגוסס ממילא).

אני לא יודע למה הצורך לציין את הפרטים הקטנים הללו שגם ככה מציגים אותי באור מכוער למדי, כאילו מציג את חסרונותי בפרהסיה ובשביל מה? שלאנשים הבאים בתור תהיה עוד תחמושת נגדי.

סה"כ הכמה שעות שכן הייתי בהן ער בלילה האחרון היו נהדרות ומאוד נהנתי כי בסופו של דבר הייתי בחברה של אנשים טובים, גם אם היה קיים חוסר תאקט מסויים, או סתם טיפשות כללית.