סופ"ש רגוע, שקט, שומם. לפחות כך זה נראה.

בפנים, בתוכי, הכל גועש, רועש ועמוס.

אני ממש חייב להכיר אנשים חדשים שגרים קרוב(להוציא את האנשים הבאמת מדהימים שאני מכיר כבר אך פשוט גרים נורא רחוק..), באיזור שלי, אולי גם טיפה קצת מחוץ לאזור, כאלה לא יבשים ומעפנים, כאלה שתציע להם לצאת בסופ"ש או אפילו בסתם יום חול הם יגידו כן ללא היסוס, לא כאלו שיעשו לך טובה שהם מגיעים אם קובעים משהו כולם, לא כאלו שיתלוננו שאף פעם לא יוצאים, עוד כשהם כל פעם מסרבים מחדש, שגורמים לכם לחשוב שאתם משעממים, סוג ד', שאתם האפשרות האחרונה.

אנשים שאפשר לשבת איתם ולהנות ממוזיקה ביחד, סרט או סדרה טובה, או באמת, כל דבר אחר, לצורך העניין.

אם היו לי אנשים טובים שכאלו בחיים, שגרים קרוב, בחיי שהיו יכולים להיות לי חיים הרבה יותר מעניינים, שמחים, טובים.

ולא, אני לא מסוגל לצאת לבד עם עצמי ולהכיר אנשים תוך כדי, זה נשמע הזוי ולא בא בחשבון, עזבו שבכלל בלתי אפשרי.

ואני פשוט אובד עצות, באמת שמשעמם לי בחיים כרגע, חוץ משיחות הועידה המעטות עם החברים הפזורים בכל קצוות הארץ (תרתי משמע..) אין לי שום עניין בחיי.

אולי זה גם קשור איכשהו לכל התבונות שהגעתי אליהן לאחרונה, לפיהן אין יותר מדי טעם לחיים, לפחות בזמן האחרון.

יש רעיונות? הצעות? אנשים נחמדים באמצע הדרך?

Depuis la premier souffle et l'aurore premieré,
D'un effort inlassable et d'un désir sans fin,
Ensemble, nous montons des antres de la terre,
Vers ce but merveilleux que toi seule as atteint.

אני פשוט מאוהב באלבום החדש של אלססט.