אני אמא

יש כמה דברים שרציתי שתדע, עלי

שאני כל כך רוצה בית מסודר ומאורגן, אני מקנאה באנשים (נשים בעיקר...) שהבית שלהם מתוקתק, כל גרגר אבק במקומו,

שלא נדבר  על כל חולצה, מכנס או זוג נעליים.

אצלי יש באלאגן תמידי שאני מאד מאד לא אוהבת ומאד לא יודעת איך להשתלט עליו.

אני מתביישת בו, ולכן נמנעת מלהזמין לפה אנשים.

הבית שלנו קטן ועמוס ספרים, צעצועים, וכביסה שלא מוצאת את מקומה...

מתסכל אותי על אמת.

אני חולמת לעזוב את ירושלים, כבר לא אוהבת לגור כאן.

לא אוהבת את האווירה של העיר.

לא אוהבת את ההרכב האנושי של העיר.

אבא לא מוכן, הוא אוהב את ירושלים.

אוהב את האויר כאן (נו טוב בחורף כיף כאן.... אבל בקיץ??? חםםםםםםםםםםםם)

הוא אוהב את האבן הירושלמית.

לפני שהכרתי את אבא היתי ממש על סף עזיבת העיר,

ואז הכרנו... והריתי.. and the rest is history...

רק כשאני בלחץ אטומי אני מתפקדת, אני מתכננת הכל בראש,

ואז בשניה האחרונה אני עושה....

אני מלחיצה את כל העולם ונלחצת בעצמי,

אבל ביצוע.... רק בשניה האחרונה ואז זה יוצא בדרך כלל טוב.

אני עובדת קשה על לקבל את הדברים הלא מושלמים.

נלחמת בלקבל את הסכרת,

לקבל את הימים האלה שקשה לי אפילו להרים ראש.

לקבל את זה שאני פשוט לא יכולה כי כואב כי מציק כי לא נעים....

אני נלחמת בדאגות, שלא תמיד יש לי מה לעשות בעיניין.

אני בדרך כלל משיגה מה שאני רוצה,

רק זה בקצב שלי...

שהוא שונה לחלוטין מהקצב של העולם.

אצלי דברים נעשים בדרך שלי,

לא סתם בחרתי בשיר I did it my way

(כן אני יודעת שהמקור הוא של פרנק סינטרה אבל אני אוהבת את אלביס.)

כרינגטון בסלולרי שלי.

סוף סוף גם לי יש smart phone...

אני לא אוהבת את הצליל של הרדיו דיסק שלנו ולכן ממעיטה לשמוע מוזיקה.

אני מאד מאד אוהבת להקשיב לרדיו.

ואפרופו מוזיקה אני קונה דיסקים ולא צורבת.

כך גם עם די וי די.

אני אוהבת צבע סגול, היאה שלנו -סגול

מסחטת המיץ- סגולה.

המטרפה גם היא סגולה, והמצקת....

יש לי המון בגדים סגולים.

שתהיה שבת מופלאה. 

החלטנו אבא ואני שאנחנו רוצים להצטרף לקבוצת הורים.

הקבוצה החלה בשבוע שעבר, ביום ד'.

אז אמרנו לאורי שאבא ואמא הולכים, ודוד שלו אח של אבא בא לשמור עליו.

כשאמרנו לאוריקי שאנחנו רוצים ללכת בערב בלעדיו, אורי לא ממש הבין את העיניין.

ושאל למה אנחנו הולכים.

סיפרנו לו שנלך לפגוש עוד הורים ונלמד מהם ונלמד אותם איך להיות הורים יותר טובים בשבילו.

אוריקי הסתכל עלינו בתדהמה ואמר, בדמעות בעיניים..

"אבל אמא אתם כבר ההורים הכי טובים בעולם אתם לא צריכים ללמוד יותר."

אמרתי לו שאני שמחה שהוא חושב שאנחנו הורים נהדרים וזה רק מחזק את זה שאנחנו צריכים ללמד הורים אחרים,

וחוץ מזה בטח גם ההורים האחרים הם הורים נהדרים, ויהיה לנו כייף ביחד.

דוד של אורי שמר עליו בשבוע שעבר ואורי שמח מאד יש בנהם קשר מקסים.

השבוע הוא לא יוכל להיות עם אורי.

אז בקשתי מהשכנה שלנו שתשמור עליו.

עכשיו סיפרתי לו שמחר אנחנו שוב נלך ותשמור עליו השכנה שלנו שהוא אוהב מאד,

אורי שוב היה עצוב, למה לא תקחו אותי,

הסברתי לאורי שכשהוא והחבר שלו מהגן רוצים לשחק ביחד הם מבקשים ללכת לחדר הכחול (בגן יש חדר עם שטיח כחול)

ושם הם משחקים משחק שכייף להם יחד.

שאלתי אותו מי הוא חשב החבר הכי טוב שלי,

אורי ענה אני.....

אמרתי "נכון מאד וגם אבא הוא חבר הכי טוב שלי, ואני רוצה להיות עם אבא במקום שכייף לנו יחד."

אורי הסתכל עלי ואמר לי,

"אמא כשתגמרו ללמד את כל ההורים להיות נהדרים כמוכם אז לא תלכו יותר??"

"כן אורי," אמרתי לו "כשנסיים ללמור וללמד נחזור הביתה לאורי כי החבר הכי טוב וגם הבן שלנו הוא אורי שלנו והכי כיף לנו בבית"

ןחוץ מזה היום ראיתי כמה הילד שלי גבהה... הוא הצליח להלדיק את האור בלי לטפס על שרפרף....

איזה כיף!!!

ליל מנוחה!!

מסיבת הפירטים מאחורנו, היה מאד נחמד.

אוריקי היה בעננים מהתרגשות ושמחה.

העלתי בפניו את הרעיון שהוא ילבש את תחפושת הפירטים שלו לכבוד היומהולדת, ואורי כמובן מאד מאד התלהב.

ארגנו את המקום בו חגגנו אני היתי בלחץ נוראי ואורי בהתרגשות ענקים, מה שגרם לי לכעוס בלי סיבה באמת טובה,

קצת חבל , לי כי היתי צריכה להבין שהוא נרגש-

 ושאני בלחץ ובמקום לכעוס לחבק ולקבל את ההתרגשות ולנסות לתעל אותה למקום טוב.

אז נפגשנו בשעה 17:30 על יד הבית, אני פחדתי שילדים לא יגיעו.

פחדים ישנים מהילדות כנראה.

חלק מההורים שבאו עם הילדים שמחו להשאר איתנו,

מה שבדיעבד מאד עזר לנו.

ואז הם הגיעו אחד אחד עם אמא וחיוך ענקי,

כל ילד קיבל רטיה וצעדנו בשירה לגן בן חגגנו

 כאן הילדים פחות שיתפו פעולה..  ואני נהנתי...

התחלנו בהפעלה,

צבענו כובעים מניר עיתון. והדמבנו סמל של פירטים.

הילדים חבשו את הכובעים, רק שהרוח החליטה שכובעים מניר עיתון לא מצא חן בעיניה והעיפו אותם...

אחר כך כדי שלפירטים האמיצים והטובים יהיה כח אכלנו- פיתה עם נקניקיה היה התפריט,

בזמן האוכלל היה שקט....

ואז יצרנו ספינות מקנקלים, שיפודים, חול ומדבקות.

והשיטו אותן בגיגית מים ושרנו כמתבקש את -  שוטי שוטי ספינתי (הילדים מכירים את השיר מהגן)

עכשיו אחרי שייט בגיגית זכו הילדים למנת החטיפים הקבועה בחוק ימי ההולדת,

הפתיעה אותי ששני אחים לא נגעו בשום חטיף  פרט לבייגלה (שלא נחשב חטיף) כי ההורים לא מרשים להם.

ואז הרמנו את אוריקי על הכסא, אורי כמובן שמח כל כך.

שרנו לנסיך שלנו שירי יומהולדת ומחינו סביבו כפיים.

סיפרתי לילדים בדרמטיות, שיש אוצר גדול בגינה והם צריכים למצוא אותו...

שיחקנו חם קר ומצאנו את האוצר.

הילדים נתבקשו לעמוד בשורה אני מסרתי לכל ילד כדור והם ברכו את אורי וקיבלו את חלקם באוצר הזהב.

אז הילדים הלכו לשחק קצת במגרש המשחקים הצמוד, הם היו זקוקים להתפרקות ...

קראנו להם לטקס פתיחת המתנות...

אורי קיבלת מתנות ממש שוות...

התחלנו לארגן, וההורים המקסימים שנשארו איתנו עזרו לנו.  מה שבאמת היה לעזר רב.

הגעתי הביתה מאושרת מכך שהילד שלי היה מאושר ומזה שלמרות הפחד שלי ...

הילדים נהנו וההורים גם הם (כבר אמרולי לעשות הסווה מקצועית למארגנת ימי הולדת..)

ההורים התלהבו מיצירות המיחזור,

ומההפעלות והשמחה של הילדים.

ויחד עם זאת כל הגוף כאב לי, הייתי גמורה מעיפות.

ואורי אתם שואלים?? היה מאושר, עם כמיות אנרנלין שצריך היה לרסן...

אמבטיה, פיג'מה וסיפור עשו את העבודה.

והילד הלך לישון.

מסקנות...

בפעם הבאה הרבה פחות ממתקים!!

והרבה פחות הפעלות..

ואצל ג'וליאנה קראיתי שכדאי וצריך פלסטרים... בכלל לא חשבתי על זה

ומזל שלא הזדקקתי לזה.

והעיקר בפעם הבאה, בפחות לחץ.

סופ"ש נפלא לכולם.