תמיד אמרתי שכשטוב לי אני לא כותבת, אז כבר חודשיים וחצי שאין לי מילה להגיד, פותחת את הדף הריק ומתלבטת איך מנסחים את הדבר הזה שכל כך זר לי, איך מנסחים אושר?.

אני עצמאית, אני מוקפת חברים ,אני מוקפת מוזיקה באוזניים, אין לי זמן לנשום ואני אוהבת את זה והכי הכי אני מוקפת בה.

היא נותנת לי כל מה שאי פעם לא היה לי ואני לא יודעת איך לאכול את זה, איך לאכול את העובדה שאני אוהבת ואוהבים אותי חזרה והדמעות זולגות לי בלי אזהרה כאות תודה, אותן דמעות שגם הן היו כה זרות לי.

אני חושבת שזו התקופה הכי יפה שהייתה לי בחיים וכבר שכחתי מה זה עצב והלוואי ויישאר כך עוד המון המון זמן.

הגשמה עצמית אני מעדיפה לשים בצד כעת, לא אשקר ואומר שזה לא חסר לי אבל לא מספיק בשביל לעשות עם זה משהו, יש מספיק דברים שממלאים את חיי כרגע וזה יכול לחכות לאח"כ.

בינתיים לומדת צדדים בעצמי שלא הכרתי והיא מגלה לי, לומדת צדדים בה שכל יום אני מגלה, אני עדיין לומדת.

תודה