אני מתחילה לחשוב שאולי את צדקת ואנחנו לא מתאימות, אולי אנחנו באמת שונות מדי, אולי אני לא צריכה לבוא איתך לארץ רחוקה שלא רוצה אותי, אולי בכלל כל המעבר לכאן לציוויליזציה המרכזית של ארצי הקטנה הייתה טעות כי את מבוקשי לא השגתי אלא ההפך התרחקתי ממנו, לטובת אושר איתך, אבל אני מעורערת, אני מתחילה לחשוב שלעולם לא תביני את ההשקפה שלי על החיים ואת המטרות שלי שבשבילך לא קיימות, אני מתחילה לחשוב שלא באמת הגעתי למקום שבו אני מוקפת יותר בחברי אמת ואולי אין בכלל כזה דבר, אולי חוץ מאחד בודד שאני מוכנה לרוץ בשדה קרב בשבילו.

אני מתחילה לחשוב שאולי אני מנסה להפוך אותך למה שאת לא, את הבחורה הזרה והיפהפייה והנרדית שלי, שרוצה מיליון תארים וקריירה ובית ולשמוע מוזיקה קלאסית ואני רוצה רעש וגיטרות וחופש ובארים ולא איכפת לי בכלל מהעתיד, הוא יבנה את עצמו, אני יכולה למקם את המטרות ה"לא קיימות" שלי בכל מקום שתלכי אבל אולי את לא יכולה להבין את זה ואולי הארץ שלך לא רוצה אותי בכלל וחבל בכלל לנסות ואולי את נמשכת אלי רק כשאי אפשר וכשאני לא מושגת אבל כשאני עירומה לידך רק את ואני את תעדיפי לישון ולהשאיר אותי קרה.

אני כבר לא יודעת איפה אני צריכה להיות, איך ועם מי, רק הזמן יגיד לי