יותר מדיי זמן לא כתבתי. כל מה שיכול היה להשתנות-השתנה בצורה כל כך חדה...
אני לא מדברת עם אבא שלי כבר יותר מחודש. כבר לא יודעת אם אני עדין כועסת או שפשוט טוב לי ככה אז אני לא מתאמצת לשנות את זה. שבוע שעבר הלכתי לראות את אלעד-אחי. בכיתי כל כך הרבה אותו יום. נגעלתי מעצמי. הזכרתי לעצמי את אבא שלי. לא מתאמצת לראות את אחי כדיי לא להיתקל באבא שלי.כל כך התעגעתי אליו.הוא כבר בן שמונה חודשים-צמחו לו 4 שיניים, הוא התחיל להגיד כמה מילים קלות... הוא כמעט לא הכיר אותי... מה שסיפק לי מצב רוח רעעע ליומיים שלושה...
מנסה להדחיק ולעבור הלאה.
לילה, לא מצליחה להירדם.חושבת... על הכל.
תקופה כל כך נעימה. כבר שכחתי איך זה מרגיש-כשאף אחד לא כועס עליך, כשהכל מסתדר.
התחלתי לעבוד באיזו גלידריה בעיר. ממש פנאן שם. בוס נחמד, רוב המשמרות טיפים טובים יחסית, עבודה ממש קלה ומשכורת בסוף כל משמרת.
שבת שעברה הייתי במפגש אצל בייר. יומיים הזויים משו... סרט, פרויקטים, החלטות חשובות, עוגה וגלידה-למשו כמו שתיי דקות, משחק כדורגל הורג (במלוא מובן המילה)וחזרה מעצבנת הבייתה.
יום ראשון,נסיעה לבאר שבע, שיחה עם הדרי, מליאה מחוזית, ברוך השם הגשת החזריי נסיעות, יציאה לקניון ודפיקת ברז רצחנית...
שבוע של התאקלמות בפורום צוות שלנו,חזרה להתנחלויות בתחום נוער, שלום בית עם אמא שלי, שיחה מצחיקה עם בעלי הנוסטלגי, התחלת משא ומתנים על פלאפון חדש (שכניראה אין בו סנייק) ביקור מתיש אצל אחותי בבסיס ועיצוב מייגע ביותר.
בתקווה לא להרוס לעצמי,
שבוע טוב ולילה טוב-
מעיין
אלעד...=]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: