הייייייייי .
הזהרה!: זה הולך להיות פוסט ממממש ארוך. לא למתייאשים מהר.
טוב אני אחריי יום שלם בלי אוכל אז תתחשבו:-)
אז ככה: היה לי את החמשו"ש הכי יפה ומהנה בעולם. חמישי יצאתי לסמינר של ליד. האמת שקוראים לזה "כנס פתיחה" אבל זה סמינר. אז קודם כל הייתי כמובן בצוות דרום, הצוות הכי שווה והכי מגובש בסמינר. בחדר אוכל ישבנו ביחד, אחריי האוכל התנחלנו בלובי של המלון-ביחד, בהפסקות היינו נשארים בכיתה זרוקים על השטיח אחד על השני וכמובן היה לנו את הצ'ירינג (שזה מורל לכל מי שהוא לא לידניק) הכי שווווה!!! נתחיל מזה שכבר בהסעה למלון הכרתי חצי מהצוות והתחברנו בשניות הראשונות. כבר תכננו להיות ביחד בחדר והכל אבל אז אמרו לנו שאנחנו לא בוחרים את השותפים שלנו לחדר ושתוקעים לנו לידניקים מצוותים אחריםש אנחנו בכלל לא מכירים. ברגעים הראשונים התבאסתי, ומיד אחריי, הבאסה התחלפה בסקרנות ובפחד לגביי מי כן יהיו השותפות שלי. בסוף היום הראשון הכרתי את שתיי השותפות השוות שלי לחדר, ליהיא ומיכל הנשששששמות. הלכנו לישון אחריי צחוקים מטורפים על הטפטוף של המזגן בחדר שלנו ובבוקר נאלצתי להתעורר לצליליי "את יפה", שיר שמתיימר להיות כל כך עמוק אבל הוא כל כך רדוד,וטיקים של מזגן. אחריי משו כמו חצי שעה המדריכים נזכרו להעיר אותנו וגם על זה תפסנו צחוקים התארגננו ויצאנו ליום השני של הכנס. ביום השני קרתה לי פאדחה מטורפת עם המדריך שלי, כפיר ה"חמווווד" (מרכאות לא כי הוא לא באמת חמוד אלא ציטוט). הוא כניראה שמע שחיכיתי אותו ואני-אני ל ידעתי איפה לקבור את עצמי מרוב בושה. ביום השני הייתה לי חוויה מתקנת על הפאנלים ועל הפאנליסטים של ליד. הרושם של פאנלים מרדימים שונה לרושם של פאנליסטים מעניינים. בלילה הייתה לנו מסיבה, וכשאני אומרת מסיבה אני לא מתכוונת למסיבות המעפנות של בצפר שאפחד לא זז בהם אלא למסיבה שווה שמיוחד עם כל הכוסונים של ליד שאין בה דבר כזה לא לרקוד! היה ממש כיף חזרתי לחדר עם אור, סחוטות, ואז גיליתי שהיא בכלל חברה טובה של חברה שלי מהסמינר האחרון של המועצה. בכלל, בסמינר הזה היו בערך 5 נציגיי מועצות נוער (מחוזיות וארצית) שהכרתי עוד מלפניי הסמינר (כולל אותי 6:-P).
אי אפשר בלי להתייחס לאוכל השווה במיוחד שהיה שם!!! בואו נגיד שהבאתי בערך 7 ממתקים ואכלתי רק 3... וגם זה כששניים מהם היו כיבוד בסדנא. גם החדרים היו ממש שליטה!! בחלק מהחדרים היו פלאזמות ופנים בחדר וטפטוף של מזגן בחדר זה אחלה תירוץ כדיי לעבוד לחדרים השווים=]. ביום השלישי היה קשה לעקל שאין יותר השקמות לצלילי עידן יניב, נו מור קטילות של כפיר ונוגה, וכמובן אין יותר תנאים כאלה... לקראת הערב אליאב (בשמיים) נכנס לבשר לנו שאנחנו צריכים להכין כוראוגרפיה לשיר "תפילה". ישר נכנסנו להכנות וללמידת המילים של השיר (ביינינו אפחד לא באמת זכר אותן על הבמה=]). הכנו ריקוד ממש מצחיק וחביב לשיר. איך המצאנו תנועות? פשוט כל תנועה מטומטמת שמישהו זורק-מתקבלת. זה היה ממש ריקוד צוות בידור. ובערך ככה נגמר הסמינר. זה היה ממש עצוב. אפילו זמן להיפרד מהשותפות שלי לא היה לי ובטח שלא כדיי להחליף טלפונים או אייסיקיו. התעופפתי מהסמינר צרודה חסרת קול, מותשת, גמווורההההה מחוסר שעות שיינה (ומשיעמום של הפאנלים) אבל הכי מאושרת בעולםםםם. אז קצת בשונה מהרבה סמינרים שייתי בהם הכנס הזה הוא אחד מרצף סמינרים עם כל הצוותים ומפגשים עם הצוות שלי. אז לשמחתי הרבה אני אמשיך לשמוע את הדעות הפולטיות של שוהם, כמה שצליל אוהבת תאטרון, כמה ששיר מכורה למד"א, כמה שקול-יה' "לא קורא חדשות לא רואה עיתונים" ועל כמה ששירן לא יכולה לסבול יותר את המסגרת הנוקשה הזאת, ואני אמשיך לראות את הציורים המוזרים של צח, ואת החיוך החמוווד של עירית, ואת שיער השקסע של עעעעעעודד מתנפנף לו ברוח, ואת הבלונד המרוקאי של אביחי,ואני ואלה נמשיך לרכל על צופיפניקים נחמדים וחביבים, ואני ואלמוג נמשיך להזכיר כמה קרית גת היא חור שחור,ושני תמשיך לאחר, ונטע תמשיך להתבאס מהפוזות הלא קונבנציונליות שהיא דפקה בתמונות, ואני אמשיך לשמוע את ענת מנגנת "אקורדים בלבד" בגיטרה שלה, ואמשיך להעביר מכתבים דרך אור,ואני אמשיך לשאול את מיכל מאיפה היא גם אחריי 3,968,473,728,590,760,587,576 שנה. כפיר תמיד ישאר המדריך ההומו (אני ממש חייבת לדעת אם הוא באמת הומו או שהוא סתם מתנהג ככה) ונוגה תמיד תישאר העובדת סוציאלית השקטה. וזהו... ואם אני לא מסיימת פה אני אמשיך להיות רעבה, ואמא שלי תמשיך לנדנד לי לחזור הבייתה כי יש לי מלא מה לעשות. וואלה יצא ארווווווווךךך
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: