אין טעם.
יכאב לי עוד הרבה
שריטות
אני לא יודעת לדבר נכון.
במינימום מילים
הכל נשאר אצור בפנים
אני לא יודעת, יש ימים שהמקום הנכון לכל הרעש הוא בראש
כי הוא יוצא בדרך מעוותת מידי
וגורמת להכל להישמע בידיוק איך שאני לא ארצה שישמע
רוצה שזה ינוח על הקווים המדוייקים
וברגע שהם לא המדוייקים
עדיף שלא יהיו
עדיף שיזרום לי בדם, כל הרעש הזה
שאף אחד לא יעז לראות את הטונים הנכונים
את הגוון המדוייק
עד לכשאחליט להשפריץ הכל החוצה,
ואהיה בטוחה בטונים הנכונים, בגוונים המדוייקים. באדמה שבה אבחר ושתול את הנשמה שלי.
אני מהורהרת בתוך רצון להיתפרץ
יחד עם טיפשות
חוסר הבנה
עצמית
ראיה מטושטשת
וכל זז כל הזמן וכל כך מהר ואי אפשר להבין מה בידיוק עומד מולי
אז אני בינתיים משתגעת לי בשקט בתוך המעורה שלי
מהזווית שממנה אני רואה הכל עכשיו, כי כל תנועה מערבבת הכל מחדש
אז עכשיו זה בסדר וכל זה בא ממקום אחר
אבל זה בסדר
אני צריכה כל פעם לקבל רשות שאני זה בסדר.
שלצעוק שטויות ולנסות להיות משהו חדש
זה בסדר
וגם לקבל השראה מנופים מסויימים
זה בסדר
שלתת לזה לבוא בכל הכוח גם אם לא בטוחה שראיתי את זה ככה לפני
זה בסדר
כי משם באים הדברים הכי טובים
מהמקום שאף אחד עוד לא בא לפני
אבל משם באים גם הדברים שהכי מערערים אותי שוב
ואני מפחדת מהעירעור הזה כי אני יודעת מה הוא עשה בעבר
ואני לא יודעת האם אני . מאסיבית מספיק בשביל לא לתת לזה למעוך אותי
אני יודעת שהרגישות שלי מסכנת אותי.
והאיבוד ריכוז שלי
בתוכו מאבדת את עצמי
.
עכשיו זה כן בא מהמקום שרציתי.
וגם להסגיר את עצמי לפעמים
לפעמים זה בסדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
