something shouting in my head

הכל נגמר בתוך רגע שבו הם מכניסים אותי למצב הזה שהכל חיוכים והכל טוב

ושמח לי ופתאום לא חושבים על דברים אפורים וכחולים

להכריח את עצמי ללכת למקום שרוב הזמן הכל מאולץ, כי עובדים ותמיד קשה,

אבל יש את אנשי השמחה

ויש ליצנים ויש חמימות

ואז למוח אין זמן לחשוב כמה אפור וכחול.

אז הוא נשאב יחד עם אנשי השמחה

אני שולטת. אני שולטת.

אני לא מצליחה.

אם אני לא אתן לזה לצאת. לא תהיה עדות שזה קיים.

ואז אוכל לשכנע את עצמי שזה לא.

עכשיו אני רוצה לברוח אבל יודעת שלא.