Scattered pieces of the truth

'שקט פה מדי...'

'שקט?'

'שקט. דומם שכזה.'

'למה שתגיד את זה?'

'כי אין שום צליל, הבית הזה ריק. את שותקת כבר בערך עשרים דקות, ככה שהנוכחות שלך לא באמת משפיעה על רמת הרעש פה...'

'שקט לך רק כי אתה לא מקשיב...'

'לא... שקט לי כי שקט.'

'תקשיב, ולא יהיה לך שקט פתאום.'

'למה להקשיב?'

'לשקט...'

'אם אני אקשיב לשקט, לא יהיה לי שקט יותר? את אפילו לא הגיונית.'

'תמשיך להיות הגיוני, וימשיך להיות לך שקט.'

'אבל גם לך שקט! אם לא היה לך שקט, את לא היית יכולה להקשיב לשקט, כי הוא לא היה קיים, כי לא שקט לך!'

'אוי, תסתום כבר. אתה מפריע לי להקשיב.'

'אבל אם אני אסתום יהיה שקט שוב...'

'זה כל מה שאני רוצה עכשיו. שקט.'

'אבל... הכל ריק יותר בשקט. שקט הוא כמו חושך, בודד.'

'לא... שקט הוא כמו חושך, רגוע.'

'בשביל שבנאדם יהיה רגוע הוא חייב להיות בודד.'

'לא... אתה חייב להיות בודד אם אתה רוצה להיות רגוע, אני רגועה עכשיו, ולא בודד לי.'

'לא?'

'לא.'

'אבל החברה שלי לא שווה כלום אם אנחנו לא מדברים בכלל.'

'אני לא בודדה לא בזכותך, יש לי את החברה של השקט שלי. הוא באמת מבין אותי.'

'אני יכול גם להבין אותך.'

'שזה יקרה, אז אולי אני כבר לא אצטרך את השקט הזה יותר.'

'אני שונא שקט.'

'אתה מאמין באלוהים?'

'לא.'

'למה לא?'

'כי לא מתאים לי להאמין באלוהים, חוץ מזה, שהובחנה אצלי בעיית אל סמכות, אני לא מסוגל להתמודד עם סמכות גבוהה ממני, זה למה אני בחיים לא אהיה שכיר.'

'וזה גם למה בחיים לא תאמין באלוהים?'

'בדיוק.'

'אז אין לך בעצם סיבה עקרונית או רציונלית לא להאמין באלוהים...'

'תזכיר לי איך הגענו לנושא הזה שוב?'

'אני שאלתי אותך אם אתה מאמין באלוהים'

'אה.'

'אז...?'

'לא, אני לא מאמין באלוהים.'

'כן, אמרת לי את זה כבר, התכוונתי שאני מחכה לתשובה על העניין עם הרציונליות.'

'אין שם שאלה.'

'זה אומר שאתה לא יכול להגיב?'

'תפוחים הם או ירוקים או אדומים..'

'אה.'

'אז...?'

'לא הבנתי.'

'מה התשובה שלך?'

'התשובה שלי? לעובדה שתפוחים הם ירוקים או אדומים? אמממ, נכון...'

'נכון.'

'טוב, הבנתי אותך... אני חושב.'

'זה הכי קרוב לזה שאי פעם תגיע, אתה לא תהיה בטוח אף פעם שהבנת מישהו אחר. אני בספק אם אי פעם תהיה בטוח שאתה מבין את עצמך.'

'נכון.'

'נכון.'

'אתה מאמין בעישון?'

'איך אפשר להאמין בעישון?'

'להאמין בעישון, שעישון זה נכון...'

'מה זה השטויות האלה? עישון זה עישון.'

'כן, אבל... האם לעשן זה בסדר?'

'לא.'

'אתה מעשן?'

'כן.'

'אז זה לא נשמע לך טיפה צבוע?'

'כן, זה די צבוע, למען האמת...'

'אבל אתה עדיין חושב שזה לא בסדר לעשן...'

'כן.'

'אז למעשה...'

'כן, אני עדיין צבוע.'

'אבסורד.'

'למה?'

'כי אדם צבוע לעולם לא יודה בעובדה שהוא צבוע.'

'לך תדע...'

'מה זאת אומרת?'

'הנה, תראה אותי... אני צבוע והודיתי בזה שאני צבוע, זה כבר פוסל את הטענה שלך, לא?'

'אולי אתה לא כל כך צבוע.'

'אני מעשן אפילו שאני חושב שזה לא בסדר לעשן.'

'יכול להיות שאתה מכור.'

'אני בוגד באישתי כבר כמעט ארבעה חודשים, וכל פעם שאני שומע מישהו אחר מספר על רומנים שלו, אני נשבע שאני יכול לרצוח את הבן אדם המגעיל הזה שמרשה לעצמו להיות כל כך לא נאמן.'

'אולי מה שמפריע לך זה העובדה שהוא מתרברב בזה יותר מאשר העובדה שהוא לא שומר אמונים?'

'אני קורא רק כדי להיראות אינטלקטואל, אני מסתובב לכל מקום עם מחברת כדי שאנשים יחשבו שיש בי משהו מעניין, שבעצם המחברת מלאה בציורים של דגים, אני חבר עם אנשים שאני שונא, אני לא מוכן לחפש עבודה נורמלית אבל אני תמיד מתלונן על זה שאין לי כסף.'

'דגים, הא?'

'דגים.'

'מחברת שלמה מלאה בציורי דגים?'

'אהא.'

'למה שתמלא מחברת מלאה בציורי דגים?'

'כי אני צבוע.'

'אני יכול לראות אותה מתישהו?'

'לא.'

'למה לא?'

'כי היא לא ממש קיימת.'

'למה שתגיד שהיא קיימת אם היא לא קיימת?'

'כי אני צבוע.'

'זאת התשובה שלך לכל דבר עכשיו?'

'עד הרגע שזה לא יעבוד יותר.'

'מה אתה חושב שעדיף? שבן אדם שאתה מעריך ימצא בך פגם אחד ממש ממש גדול, או הרבה מאוד פגמים קטנים?'

'פגם אחד גדול.'

'למה?'

'כי אז אולי תהיה לו תחושה שיש בי מקום לדברים שהם לא פגמים, והרבה פגמים קטנים, נותן תחושה שבעצם אני מלא רק בפגמים, ושאין לי מקום לאיכויות אחרות.'

'אתה באמת צבוע...'

'למה שתגיד את זה?'

'כי זאת תשובה של אנשים צבועים.'

'ומה אתה?'

'אני חבר של צבוע.'

'וזה הופך אותך ל...?'

'חבר של צבוע.'