אם אני אוהב אותך אתה בחיים לא תדע מזה.

ואם כן תדע אז זה בטוח לא יהיה כי אמרתי לך.

אני לא מסוגלת להגיד משהו כזה כי אני מפחדת. אני מפחדת שתרגיש נגעל מזה שאני אוהבת אותך. שתחשוב "יופי באמת זה בדיוק מה שאני צריך עכשיו על הראש שלי. שזאתי תתאהב בי. תכלס, אפשר יהיה לנצל אותה קצת.. אבל לא עכשיו". אני לא רוצה שתחשוב ככה. אני רוצה שתחשוב שאני מיוחדת. שאני לא כמו כל שאר הבנות שמחזרות שאחריך. אבל לפחות להם יש אומץ לחזר אחרי מישהו.

אמא שלי תמיד אומרת שאהבה תגיע אליי לבד ושאם אם מישהו יאהב אותי הוא כבר יירדוף אחריי ושאני לא צריכה לרדוף אחרי מי שאני אוהבת. אבל אני מבולבלת מזה.. אם אני לא אטרח להראות לו שאני מרגישה אליו משהו, אז לא יקרה בינינו כלום אלא אם כן הוא ירגיש אליי משהו בעצמו? ואם הוא לא ישים לב אליי, ישכח ממני, זה הרי מוריד סיכויים.. אוף.. האהבה הזאת..

הלוואי ולא הייתה קיימת בכלל... עד כמה שהיה יכול להיות עצוב בעולם אבל לפחות היו לנו פחות בעיות...

נ.ב

פסח שמייח וכשר [מצות זה מגעיל]