הגיהינום השמימי של פלדגאסט

היום בבוקר, קם לה קגו מן מיטתו הרכה, התמתח, השחיז את שיניו, הכין לעצמו כוס קפה וישב לקרוא בעיתוני הבוקר כמנהגו בקודש. כשפתח את העיתון הראשי נגלו לעיניו הכותרות הרגילות: שחיתות, חוסר אחריות, מחדל, שערוריה. אין בוקר בו לא נגלות כותרות אלו לעיניו ולעיני מליוני תושבי ישראל.

הכתבה הראשונה עסקה בכך שראש "גדודי חללי מוחמד בן חסן איבן איברהים עבד אל עלי חזיז" הודיע כי בכוונתו לפתוח באינתיפאדה חדשה ולהשמיד את ישראל. מיד עבר לה קגו למצב היסטריה, ארז את מיטלטליו בשק ופצח בנבואות זעם על חורבן הבית ויום הדין. לה קגו תמיד היה בנאדם אופטימי. במלחמת יום הכיפורים, כשצבאותיהן של המעצמה האזורית מצרים ובת בריתה סוריה שעטו לתוך המרחב שבין הנילוס והפרת הקרוי אותם ימים מדינת ישראל, הוא ידע שננצח. במלחמת ששת הימים, כשאשכול ורבין ייבבו כמו נקבות על הרס החלום הציוני, עמד לה קגו בגאון והנהיג את העם לניצחון סוחף במהלכו מדינת ישראל כמעט שילשה את שטחה. במלחמת העצמאות, כששבעה צבאות עמוסי נשק וחיילים שעטו מכל עבר לדרוס את המדינה שזה אך קמה, דלת החימוש והמפוררת, צבאית פיזית חברתית ומדינית, היכה לה קגו שוק על ירך את הצבאות הפולשים ובמו ידיו גירש אותם מארצו ביד חזקה ובזרוע נטויה. אך כעת, כשאיזה אידיוט פלשתינאי חמוש בעוזי גנוב מודיע על השמדתה של מדינת ישראל, משקשק לה קגו ועמו כל עם ישראל לדורותיו, ביודעו כי גם אם עברנו את פרעה, המן, היטלר, אודטה וחמלינצקי, אין סיכוי שנעבור את מתקפתם הפרועה של מוחמד בן חסן איבן איברהים עבד אל עלי ושלושת חברי הילדות המיואשים שלו. הגיע הזמן להודות בחורבנו של החלום הציוני ולחזור לעוד 2,000 שנות גלות.