לא נשארתי
כי היה קשה מדי
לא התלבטתי
כי ממילא הכאב היה צורב
לא נפלתי
כי הייתי כבר עייף
לא דמעתי
כי הלב כשהוא מוצף
הוא לא נוטף
ומה היה כבר לא חשוב
נראה ביחד את היום שיעלה
ובו אנחנו נפרדים לעד
ותאמינו לאמת, כשהיא מכה
זה שוב ושוב
על פנים החבולות
האור יזרח גם בנפרד
לא נשברתי
כי הכל כבר מרוסק
לא כעסתי
כי לכעוס משאיר אותי בודד
בחושך מרוחק
לא כרעתי
כי ברכי היו כפופות
כן, כן אהבתי
אהבה של דם ויזע
ודמעות דמעות דמעות.
["האור יזרח גם בניפרד"- עופר בשן ומירי מסיקה]
אהבה של דם ויזע, ודמעות.
ומה שנישאר- כבר מרוסק.
ויהיה שקר להגיד שלא איכפת, שהגעגוע לא שם.
אבל כך עדיף. ולראשונה, בכל השנה האחרונה, אני שלמה עם זה.
אני שלמה עם ההחלטה ש-נ-י-ג-מ-ר-.
ואני אניח לזה, אני אשים את זה פשוט בצד.
כי כבר אין טעם, והחיים יפים גם לבד :]
ו"האור יזרח גם בניפרד".
אז אני בלב שלם יכולה להגיד להתראות לתקופה מדהימה שהייתה לי. לטוב ולרע שהיה בה.
אני יכולה לשים אותה מאחורי ופשוט, פשוט להמשיך הלאה.
אנדוד לי לארץ אחרת(:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
