זכרונות מציירים ענן, כמו אז, כן עכשיו.

כן אני רועדת. ואולי זה מקור. רוב הסיכויים שזה מפחד.

דיי, אני לא יכולה יותר.

עד שחזרנו, עד שהכל טוב.

כבר אין געגוע, אין פחד, אין חרטה, יש רק- להמשיך הלאה, להתקדם, יחד.

אנחנו פה יחד, אנחנו עוברים הכל יחד. לנצח. זה כ"כ מתאים לך להגיד את זה.. ומסתבר שגם לי..

אני בדר"כ מאוד ריאלית, עד שזה מגיע אליך כמובן.

אני תמיד עם רגליים על הקרקע ושוב, עד שזה מגיע אליך.

אני מרחפת כשאני חושבת עליך, עלינו.

אני מסתובבת עם חיוך ענק שמצפצף על כולם ואומר כמה טוב לי.

טוב לי.

ואז מגיע הרגע של הויכוח.. והרגע מתלהט, ואתה כועס, ופיתאום רע לך, ואתה מדבר וניכנס למן טראנס כזה.. ואתה לא רואה אותי בכלל.. ואני בוכה ואתה לא רואה את זה.. אתה לא שם. אתה ממשיך בשלך, פוגע, חופר בתוך הלב שלי אני מתעצבנת כי ככה אני מגיבה כשכואב לי, בידיוק כמוך. "את יודעת איך מתבטא אצלי כאב? או בכעס או בבכי".

גם אצלי זה בידיוק ככה. אז התעצבנתי. אמרתי שאתה חצוף.

ואתה רק עוד יותר התלהטת, והתעצבנת יותר וכעסת יותר ופגעתי בי יותר, דחפת את המחט עמוק לתוך הלב שלי, אמרת שאתה רוצה למחוק אותי מהחיים שלך ושאתה לא רוצה לראות אותי יותר, לא לשמוע ממני.

ואז נירגעתי. כשזה היה כבר על החוט הכיהכי דק, אז נרגעתי, לאט לאט הרגעתי גם אותך.

כאב לי כ"כ אבל התעלמתי, באמת שהתעלמתי..

סיימנו את השיחה הזו במן סימן שאלה.. מבחינתך.

אח"כ התקשרת שוב.. ניסית לשכנע אותי שאנחנו לא צריכים להיות ביחד, שאלת אותי אם טוב לי איתך או לא ומה עושה לי טוב.. אמרתי לך הרבה דברים.. "אבל בעיקר הדברים הקטנים שאתה עושה כמו היום, שפשוט ב-7 בבוקר היית מחוץ לשער שלי.. כ"כ חמוד.. באת להגיד לי בוקר טוב, פשוט עשית לי את היום".

ואמרת אז מה.. יש עוד מיליון כמוני.. וכל אחד יכול לעשות את זה.. ודיברת בטון מכאיב כזה.. ופשוט גרמת לי לבכות..

כמו עכשיו.. פשוט פגעת בי. עם הטון המזלזל הזה והחוסר אמון.

אתה לא רואה אותי, אתה רואה רק את עצמך.

אתה אומר לי "אני לא רואה אותך? אני לא מאיים, אבל מעכשיו את תיראי מזה כשאני לא רואה אותך.. כשאני לא אוותר על כלום"

ושוב פעם אמרתי לעצמי שאתה פשוט לא שם עלי כשזה מגיע לויכוחים האלה.. לא איכפת לך בכלל.. וזה הגיע למצב שגמאני לא שמה על עצמי! שאני לא מסתכלת על הצד שלי.. אני הולכת אחריך כמו עיוורת עד הסוף.

אתה בוכה לבד ואומר, "את לא ראית אותי במצבים הכי קשים שלי ואת גם לא תיראי אותי".

אתה אף פעם לא רואה אותי במצבים הכי קשים שלי. אתה לא יודע עליהם בכלל. אתה לא יודע על הבלוג הזה ואתה לא יודע על כל הדפים ששמורים לי במחשב, אתה לא יודע על כל השירים שאני כותבת ואתה לא יודע כלום. אתה אף פעם לא יודע! אתה לא מתאר לעצמך מה אני מרגישה כשאתה מדבר אלי בצורה הזאת אבל אני הולכת אחריך כאילו אין מחר.

אתה חושב שלי לא אמרו:"מה את חוזרת אליו? יא טיפשה.. הוא היה עם מישהי אחרת.. מה את חוזרת אליו.. ימאס לו והוא יזרוק אותך שוב.."

אתה לא יודע מכל זהההההה!!!!*&^%$ נימאס לי לשמור בבטן כל מה שאני לא יכולה להוציא.

"לשכוח דברים" כן בטח.

זה חקוק אצלי בלב. זה חקוק אצלי בראש.

כל מילה. פשוט כל מילה שלך.

אני אוהבת אותך ):