דן:נטע, אני יודע למה עשית את זה.
עשית את זה כדי שאני אקנא.
כדי שאני עוד יותר אתאהב בך.
כי את אוהבת את ההרגשה של להיות נאהבת, הא?
תביני, אני שכחתי ממך, ברגע שראיתי אותך.
הטריק שלך לא עבד.
אבל את תשלמי על זה.
מחיר כלכך כבד.
אני לא רוצה לראות אותך יותר, רק לראות אותך סובלת.
היה ממש לא נעים להכיר."
נטע נרתעה לאחור.
היא לא ידעה מה לעשות.
לפתע היא מצאה את עצמה כותבת לדן הודעה בחזרה:
"דן, זה לא ככה.
אני לא רציתי שתקנא.
זו לא הייתה הכוונה.
אני אוהבת את רון, אני כלכך אוהבת אותו.
אני מצטערת שזה יצא ככה,
זו לא אשמתי שאני לא שולטת ברגשות שלי."
דמעה נזלה על לחייה של נטע.
"נטע, מה קרה?" שאלה נועה שנכנסה לחדרה של נטע.
נטע ניגבה את הדמעה שזלגה על לחייה, וסיפרה הכול לנועה.
לפתע הם שמעו את צלצול ההודעה באייסיקיו.
זה היה דן.
דן:"נטע, אל תשקרי לי.
אני יודע עלייך הכול, אני מכיר אותך כמו את כף היד שלי.
תדעי שאת תצטערי על זה.
כלכך. אין לך מושג כמה.
אני הולך למרר לך את החיים!"
נטע פרצה בבכי סוער, ונועה חיבקה אותה והבטיחה לה שהכול יהיה בסדר.
לאחר כמה שעות של מחשבה ודיבורים, נטע נרדמה במיטתה, אחרי כל המחשבות המטרידות.
-
"נטע, קומי! היו לך מלא טלפונים, ויש לך מלא הודעות!" אמרה נועה והושיתה לאחותה את הסלולרי שלה.
נטע לקחה אותו בעייפות והסתכלה בו.
3 שיחות שלא נענו מחסוי.
4 שיחות שלא נענו מתמר.
תמר? מה היא רוצה ממני? אנחנו בריב!
חייגתי למספרה של תמר בידיים רועדות, והיא ענתה.
"הלו, תמר?" שאלתי.
"מה את רוצה?" שאלה תמר בקרירות.
"מה את רוצה?! את זו שהתקשרת אלי ארבע פעמים!" צעקה נטע.
"דן, מה, אתה מטומטם?!" צעקה תמר לדן, שכנראה היה מאחוריה.
היא שמעה צחקוקים, ומילים כמו "מטומטמת", ו"מפגרת, הילדה".
נטע הרגישה צביטה חזקה בלב.
הוא עושה את זה כדי שתרגיש רע.
"תמר, את יודעת את מי נטע אהבה לא ממזמן? ז"א, לפני רון?"
נטע נתקפה בהלה.
"היא אהבה את תומר! את מבינה?! את תומר!" צעק דן בקול וצחק.
נטע פרצה בבכי וזרקה את הטלפון על הדלת.
הטלפון פגע בדלת והתרסק.
היא התקפלה על הרצפה ובכתה.
זה כל מה שיכלה לעשות.
זה היה מאוחר בכדי להגיד לו שני מילים פשוטות:
"אני מצטערת".
אני מצטערת שלא עידכנתי די הרבה זמן.
פשוט לא הייתי פה.
לא יהיה פרק עוד בערך שבוע וקצת, כי אני נוסעת לסיציליה! D:
עד לפרק הבא,
דניאל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: