לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הסיפורים שללי3>

אני כותבת המון סיפורים , ומכתבים מרגשים. רציתי לשתף אתכם בסיפורי , ואת תגובתכם עליהם. אז כנסו >> יש סיפורים ממש יפים.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2007

הסיפור הראשון שללי 3>


די .נמאס לי כבר מהעולם המטונף הזה בחיי .
בא לי למות.להיות שם , בגהינום או גן עדן,עם האהבה שלי.
אני מתגעגעת..כ"כ מתגעגעת.. למגע החם של ידו.
לליטופים החמים שלו, לאושר שהיה לי איתו , לתקווה שהוא עורר בי כל פעם מחדש.
אני אוהבת אותו.עצוב לי .רע לי.קשה לי .
אין אהבה, אין משפחה, אין חברים.העולם שונא אותי.
אז למה נולדתי , אלוהים ?כדי לגרום לי סבל.
גם ככה אני נכה עכשיו.בגללו.בגלל האהבה שלי שעכשיו בגן עדן.
הוא עשה תאונה.לשנינו.הוא הפריד בינינו.אולי בכוונה , אולי לא.
אולי הוא לא אהב אותי ...?הוא גרם לי להיות נכה.
הוא מת . אני עדיין לא .
ויומני היקר, למה אני מספרת את כל זה ? כי עצוב לי . נמאס לי .
רק לך אני מספרת את כל הדברים החשובים האלו.
הוא יקר לי.גם ההורים שלי יקרים. הם עשו תאונה בדיוק כמוני.
המצב קשה , יומני..אני ..אני חושבת להתאבד.
נמאס לי מהחיים הארורים האאלו !!די .כמה אפשר לסבול?אין לי חבר.
אולי אם יהיה הוא ישכיח את אריאל.ה-אהבה שלי.
בינתים אין.ולא רוצה שיהיה .כי אריאל בעצם-יש רק אחד.
אז אם אני לא אכתוב לך יותר..תדע ש..אהבתי אותך, ואולי מלמעלה, אני אכתוב לך.
אני אתגעגע מאוד.אוהבת 3> ריטה.

היא יצאה מהחדר , לקחה את התיק שלה , ויצאה אל חדר המדרגות.
היא ראתה מישהו ,חדש בביניין,שמאוד מצא חן בעיניה.
הוא קלט אותה במבטו החד , והיא אותו.הוא אמר לה :"שלום".
"היי, אתה דייר חדש כאן..?"
"כן, הגעתי אתמול..קוראים לי אורי..אני לבד כאן, מחפש שותף לדירה."
"אה , בהצלחה לך, מקווה שתמצא..נדבר"
היא יצאה .כולה נרגשת.היא חשבה שהיא התאהבה.
זה היה היום היחידי היפה ביותר בחייה.כשחזרה הביתה , הניחה את תיקה במקום,
וישר רצה אל יומן הזכרונות שלה.לכתוב את מה שקרה לה היום.
לפני שהספיקה נשמע דפיקה בדלת.
"זה אני , תפתחי !הדייר החדש.."
היא פתחה לו את הדלת באיטיות.הוא חייך אליה.היא חייכה אליו בחזרה.הוא אהב אותה.הם היו נרגשים.לאחר זמן ממושך, הוא שאל:
"טוב , אפשר להכנס?"
"כן , בטח.."
"ספרי לי קצת על עצמך.."
"אמ , אני גרה כאן לבד.אני נכה כמו שאתה רואה.אין משפחה.אין חברים.
אתה יודע , חיים.."
"אני מצטער לשמוע..אני רוצה להציע לך , היום לצאת איתי..לסרט, או למסעדה, מה שבא לך."
"בכיף.תודה."
מאז , מהפגישה הראשונה במדרגות, הם התאהבו.נהיו חברים טובים.אורי הציע לה נישואין.
הם היו המאוהבים הנפלאים עלי אדמות.כ"כ אהבו אחד את השני.בזמן הזה ריטה כבר שכחה את אריאל.
האהבה שלה.זה שמת, בתאונת דרכים ?זוכרים?
זה לא היה מגיע לה.כ"כ לא מגיע לה.ריטה מתה.בתאונת דרכים נוספת, והפעם , עם אורי,
בעלה החדש.הוא ניצל אותה, ואת הכסף שלה.הוא קנה להם מכונית חדשה,וחיבל בה משהו.
הוא יצא מהמכונית שהתאונה קרתה.היא נשארה לבד.שוב, בודדה כמו פעם.
עכשיו ? ריטה למעלה , עם אריאל.עם אהובה הנצחי.אחרי הכול ?
אורי הצטער.כ"כ הצטער על הסבל שהוא גרם לה.
נכתב על ידי , 13/8/2007 18:12  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עוד סיפור , מרגש גם ...3>


אמא . מילה גדולה, וקשה.בכל אופן בשבילי היא קשה.למה ? אין לי אמא.

אני לא יודעת למה. נולדתי בלי אמא.אני זוכרת, שהאישה בבבית החולים, במחלקת היולדות,הסתכלה בתיק שלי.של אנה אשדוד.אני זוכרת את המבט שלה.המבט החודר הזה , והעצוב.

אני זוכרת הכול .איך היא אמרה : "אני מצטערת, חמודה."

הם לא מצאו אותה.הם לא יודעים מי היא אמא שלי.אבא שלי בטוח בכלא.לא אכפת לי ממנו, האמת.

אמ , זה נקרא שאני יתומה עכשיו.ואני גם לא רוצים הורים ביולוגים, או משהו כזה. אני אסתדר לבד.

אני בת 16 , גדולה כבר.אני אמצא עבודה.החיים שלי זה כמו בטלנובלה.אני כבר למדתי-

עם החיים צריך להתמודד, הם קשים.

כשיצאתי מהבית חולים, כולי בוכה, הרגשתי את הרוח החמה מלטפת את פני.

הרוח נשבה כ"כ חזק, שהדמעות זלגו יותר ויותר מהר.עליתי לאט לאט.מדרגה, ועוד מדרגה.

מחזיקה את הקופסא הקטנה בידי.שהכסף שנשאר לי , לא יפול.דפקתי בדלת.

"מה את רוצה ?"אמרה לי האישה שממול.

"כסף , אם אפשר. . ."

היא טרקה לי את הדלקת בפרצוף.יש אנשים רעים בעולם , הא ?

ירדתי במדרגות.ראיתי אותו.התרגשתי.הוא עלה לאט,ונתקל בעיני , המסתכלות עליו.

שתקנו.הזמן המשיך.הרגשתי כאילו השניה הזאת , התארכה כ"כ הרבה בזמן הזה.

אני ידעתי – הוא האהבה שלי כרגע.

אבל, מי ירצה אותי ? חחח.אני מכוערת , מקבצת נדבות , בלי הורים , יתומה .

ישבתי על המדרגה השניה בקומה , וחשבתי.פתאום , הרגשתי נגיעה בגבי.הסתובבתי מהר.

"ילדה ? מה את עושה כאן?!זה ביניין שלך?יאלה החוצה."

זאת היתה האישה , שטרקה לי את הדלת בפרצוף, עם הילד הזה.

נו , הילד , שפגשתי במדרגות.הוא הסתכל עלי במבט כזה של 'אני מצטער'.

ידעתי שיש לו רגשות כלפיי.קמתי לאט, תפתי את הקופסא ואת התיק הקטן שלי חזק ביד,ויצאתי משם.ברעד, ובכי שרוצה להתבקע מגרוני.הסתובבתי אחורה , וראיתי אותו מחייך אלי.הגיע הערב.ואני , כמו שאני תמיד עושה, יושבת על הספסל בפארק המרכזי כאן, בחיפה.

ראיתי אותו.הוא התקרב אלי.ישב לידי.

"איך קוראים לך?"

"אנה."אמרתי בפחד..

"היי , אני לירון.ספרי לי עלייך."                         

"יתומה.מקבצת נדבות כמו שאתה רואה."

הוא שם לי 50 ₪ בתוך הקופסא.הסתכלתי עליו, התאהבתי.

"לכי , קני לך משהו לאכול, את נראית מאוד רעבה.אני אבוא איתך."

הלכנו לשם.בדרך ראינו סרט.התאהבנו.נשארנו חברים לנצח.אבל. . .תמיד יש אבל.

אמא שלו לא אהבה אותי.אני לא יודעת למה.אני ראיתי קצת דימיון בינינו.לדעתי אנחנו קצת דומות.

 

"אורי, צא , יש לך אורחת"

הוא בא לחבק אותי.כן, אבא שלי.לא רציתי.

"אבא, רק באתי לשאול אותך כמה שאלות, ואני עפה מפה."

"את לא רוצה לתת לי איזה חיבוק קטן?אני א ב א שלך."

"איך קוראים לאמא שלי?"

"נורית."

"תודה , ביי". ראיתי לו דמעות בעיניים.בסך הכול הוא מסכן.

פתאום נזכרתי.לירון.נורית.אמא שלו.אולי יש לי תקווה...

נכנסתי לחדר של לירון בבית שלו.

"אמ , מאמי , אני זז להביא משהו מהאוטו..חכי לי"

"בסדר, מאמי." אמרתי.

נשארנו אנחנו לבד. אני ונורית, אמא של לירון.היא הסתכלה עלי.אני הסתכלתי עלייה.

"אמא?"אמרתי בבכי.

"זאת אני.לא רציתי שתדעי , אוקי?בכל זאת, נכנסת לחיים של הבן שלי.הוא לא מסוגל להוציא אותך,אז נכנעתי כבר.ניסתי כל השנים הלאו להפריד בינכם."

"אאבל..למה ?"אמרתי בבכי.

"לא רציתי שתגלי.אימצתי ילד אחר.סליחה על הסבל הזה."

"את מה לגלות , אמא ?!"

"שאת...את לא הילדה של אבא. אורי.את ילדה של מישהו אחר.אבא של לירון."

"יאלה, בואי מאמי , בואי נצא..בי אמא". לירון נכנס בהפתעה לחדר.

התחבקתי איתו.ניגבתי את הדמעות.כדי שלא יראה.הלכנו.הסתכלתי על אמא ש  ל י בעיניים,ושאלתי 'למה' בתוך ליבי.

 

"שניפרד?!אני לא מבין אוותך , בחייייי, את לא אוהבת אוותי?"לירון אמר לי.

"אנחנו לא יכולים להיות חברים.נשואים."

"אבל למה?!"

"אנחנו אחים."

הסתכלנו זה בזה , ולא הפסקנו לבכות , ולבכות.

עכשיו , באמת אני יכולה להגיד – החיים שלי זה טלנובלה אחת גדולה.

ובסוף?שנינו מתנו.תאונת דרכים של אוטובוס.המוות לא הפריד בינינו.

היינו חברים , נשואים, אחים, ועכשיו הגיע הזמן – להיות ביחד שם.למעלה.

בתור שני אנשים שמתו בתאונה , קשה מאוד.

נכתב על ידי , 13/8/2007 18:08  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סיפור אהבה קצצר , שאני כתבתי ..מרגש3>


האוויר שם היה לח, אבל נעים מאוד .

עמדנו שם, מול השמש השוקעת , רק שנינו .לבד.השיחה שלנו היתה שם בפעם האחרונה.

זה היה אחד הרגעים הכי יפים בחיי.אהבתי אותו.כ"כ אהבתי.

עכשיו הוא הלך לי.עזב.ברח.אני לא יודעת מה איתו.

זה כמו סיפור אהבה , שהנסיכה נעלמת.והנסיך מחפש אותה.עכשיו זה בדיוק ההפך.

אני תמיד חושבת – איך הוא יכל להעלם לי ..?האם הוא לא אוהב אותי יותר ?האם זאת הסיבה?

אינני יודעת עדיין.אבל אני נשבעת – אני אמצא אותו.את רז.

אם רק הייתי יודעת ששם, בים, מול השקיעה, זו תהיה השיחה האחרונה שלנו ביחד,

הייתי עושה הכול, כדי שהוא לא ילך.הוא חי , או מת ? לא יודעת.מקווה שחי.

"אורית ? צאי מהחדר ...נו .אני לא אוהבת שאת מסתגרת כל היום עם היומן המטונף הזה שלך.

יאאלה צאאי , ארוחת ערב. יאלה .נו, מהר , אני מחכה ...אם לא את יודעת מה יקרה לך."אמרה אמא שלה.

"אמא , עזבי אותי" עניתי לה בבכי.

"אבא יכעס עלייך.הנה , עכשיו אני מתקשרת אליו שיבוא להרביץ לך.תצאי כבר!עכשיו!!"

"אני לא מפחדת ממכם ? אתם לא מבינים?תתנו לי כמה מכות שאתם רוצים , תהרגו אוותי כבר !!

החיים שלי לא שווים כלום!!"עניתי לה בכעס.צעקתי עליה.

"טוב.אם זה מה שאת רוצה.בסדר."

הדמעות, אווח הדמעות לא פסקו.נמאס לי כבר מהעולם הזה.כולם נגדי כאן.

אני מקנאה בכל העשירים,והמאושרים שחיים להם בכיף עכשיו.יש לי הורים , שתמיד מרביצים לי,

חבר שאני לא יודעת איפה הוא , ואם הוא בכלל חי,והכי? נשבר לי הלב.

 

 

"מורן ? זהו אני החלטתי.מחר אני טסה לחפש אותו."

"מה ?אני ..לא שומעת אותך , אני אדבר איתך אחר כך..ביי ."

הנה , עכשיו גם החברה הכי טובה שלי , עושה לי טובה שהיא בכלל עונה לי .נמאס לי מכולם.

אני עוזבת.אני אחפש אותו , אם אני אמצא , אני אהיה מאושרת-רק איתו.אני אברח , היום בלילה.

אם לא ,אני חושבת שאני כבר אמות.אתם בטח חושבים עכשיו שאני מגזימה , הא? לא.נמאס לי מהעולם הזה , סבבה?אף אחד לא יכול להבין אותי.

 

"נא להדק חגורות , אנחנו ממריאים".

'הנה , עכשיו אני בדרך אלייך , רז', חשבתי..

במושב שלידי...יש מישהו שמאוד דומה לרז.האם זה הוא ?האם זה אהבת חיי, ממש כאן איתי?

ממש לא.אני מדמיינת.=|

הוא הסתכל עליי, הילד הזה.אני הסתכלי עליו.אולי ...אולי צדקתי?האם זה רז..?

"אני אוהב אותך" הוא אמר לי .

לפני שהספקתי להגיד משהו,מצאתי את עצמי בגן עדן , יחד איתו.

ככה זה נגמר .לפחות המוות לא הפריד בינינו.אני כ"כ מאושרת עכשיו, איתו.

נכתב על ידי , 13/8/2007 10:51  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





יום הולדת שמחכינוי: 

בת: 32




48
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlior_26 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על lior_26 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)