האוויר שם היה לח, אבל נעים מאוד .
עמדנו שם, מול השמש השוקעת , רק שנינו .לבד.השיחה שלנו היתה שם בפעם האחרונה.
זה היה אחד הרגעים הכי יפים בחיי.אהבתי אותו.כ"כ אהבתי.
עכשיו הוא הלך לי.עזב.ברח.אני לא יודעת מה איתו.
זה כמו סיפור אהבה , שהנסיכה נעלמת.והנסיך מחפש אותה.עכשיו זה בדיוק ההפך.
אני תמיד חושבת – איך הוא יכל להעלם לי ..?האם הוא לא אוהב אותי יותר ?האם זאת הסיבה?
אינני יודעת עדיין.אבל אני נשבעת – אני אמצא אותו.את רז.
אם רק הייתי יודעת ששם, בים, מול השקיעה, זו תהיה השיחה האחרונה שלנו ביחד,
הייתי עושה הכול, כדי שהוא לא ילך.הוא חי , או מת ? לא יודעת.מקווה שחי.
"אורית ? צאי מהחדר ...נו .אני לא אוהבת שאת מסתגרת כל היום עם היומן המטונף הזה שלך.
יאאלה צאאי , ארוחת ערב. יאלה .נו, מהר , אני מחכה ...אם לא את יודעת מה יקרה לך."אמרה אמא שלה.
"אמא , עזבי אותי" עניתי לה בבכי.
"אבא יכעס עלייך.הנה , עכשיו אני מתקשרת אליו שיבוא להרביץ לך.תצאי כבר!עכשיו!!"
"אני לא מפחדת ממכם ? אתם לא מבינים?תתנו לי כמה מכות שאתם רוצים , תהרגו אוותי כבר !!
החיים שלי לא שווים כלום!!"עניתי לה בכעס.צעקתי עליה.
"טוב.אם זה מה שאת רוצה.בסדר."
הדמעות, אווח הדמעות לא פסקו.נמאס לי כבר מהעולם הזה.כולם נגדי כאן.
אני מקנאה בכל העשירים,והמאושרים שחיים להם בכיף עכשיו.יש לי הורים , שתמיד מרביצים לי,
חבר שאני לא יודעת איפה הוא , ואם הוא בכלל חי,והכי? נשבר לי הלב.
"מורן ? זהו אני החלטתי.מחר אני טסה לחפש אותו."
"מה ?אני ..לא שומעת אותך , אני אדבר איתך אחר כך..ביי ."
הנה , עכשיו גם החברה הכי טובה שלי , עושה לי טובה שהיא בכלל עונה לי .נמאס לי מכולם.
אני עוזבת.אני אחפש אותו , אם אני אמצא , אני אהיה מאושרת-רק איתו.אני אברח , היום בלילה.
אם לא ,אני חושבת שאני כבר אמות.אתם בטח חושבים עכשיו שאני מגזימה , הא? לא.נמאס לי מהעולם הזה , סבבה?אף אחד לא יכול להבין אותי.
"נא להדק חגורות , אנחנו ממריאים".
'הנה , עכשיו אני בדרך אלייך , רז', חשבתי..
במושב שלידי...יש מישהו שמאוד דומה לרז.האם זה הוא ?האם זה אהבת חיי, ממש כאן איתי?
ממש לא.אני מדמיינת.=|
הוא הסתכל עליי, הילד הזה.אני הסתכלי עליו.אולי ...אולי צדקתי?האם זה רז..?
"אני אוהב אותך" הוא אמר לי .
לפני שהספקתי להגיד משהו,מצאתי את עצמי בגן עדן , יחד איתו.
ככה זה נגמר .לפחות המוות לא הפריד בינינו.אני כ"כ מאושרת עכשיו, איתו.