guitar addicted

איך זה שהחופש עובר כל כך מהר, כאילו לא מרחם עליי לקראת מה שעתיד לבוא?

לקראת כיתה י"ב.

אני שמחה מצד אחד כי אני יודעת שאחרי כל המרדף המייגע הזה בסופו של דבר -זה נגמר.

אבל מעט חוששת כי-זה נגמר.

אחרי שכל כך הרבה זמן מנסים להתכחש לכך, אי אפשר לשכוח שבית הספר -המסגרת הזאת שמקבעת אותך,

מקנה לך כל כך הרבה באותה העת- היא מקנה איזושהי הגנה מפני "עולם המבוגרים", ואני יודעת שמיהרתי להתבגר, אבל למה זה נראה לי כמו

סוג של רכבת הרים שעכשיו אני עוד מעט מגיעה להר ומשם נותר לי פיתול גדול עד שאתמטן ואגיע למטה, לנק' האיזון, המישור הזה שממנו ממשיכים הלאה.

רק לחשוב על זה, שכל יום בחופש נגמר עוד לפני שהתחיל בכלל גורם לי לשאול את עצמי מה עוד נותר בהמשך, מה מצפה לי שנה הבאה..

אני מניחה שכרגע זה הזמן לנצל כל שניה לטובה ולהאמין שהשינוי גם הוא יתאזן ויביא עימו ברכה...