טוב..
בימים האחרונים, אני עושה כל יום את אותם הדברים:::
קמה, מתלבשת, שיניים, אוכלת, רואה טלוויזיה עד שזה מתחיל לעצבן [בין 11 ל-12 בדר"כ], הולכת למחשב, מכינה צהריים, חוזרת למחשב,הולכת לעשות ספורט עם אמא שלי, קוראת ספר, קצת במחשב וחזרה למיטה..
כל יום דומה לאתמול, זה משגע..
לכן, יצאתי לי לטיול בעולם הדימיון..,
אין לי מושג איך הכל התחיל.., אבל אני זוכרת איך החייזר [הלא ירוק!!] החמוד הציע לי חברות כשהייתי חולה..
הוא הביא לי פרח ועוד מש'ו קטן..
כשהבראיתי, יצאנו לטייל ביחד..,
היה כ"כ כיף!!
הוא סיפר לי איך הוא הגיע לפה..,
סיפר לי על תחרות כלשהי שאיכשהו זכה בה, וקיבל כרטיס חינם לחודש..
אני זוכרת איך שדיברנו, צחקנו, והיה הכל טוב..
עד שזה נגמר, והתעוררתי.. :(
כמובן שזה לא היה ככה בפרטי פרטים, חלק המצאתי תוך כדיי, על סמך מה שאני זוכרת..
אבל מה שבטוח היה שאני שמחתי!!
עכשיו בואו ניהיה מציאותיים..
השביתה נמשכת,
אנחנו בבית,
אנחנו אוכלים,
אנחנו ניהיים שמנים,
וממשיכים לא לעשות כלום..
למה?
כי אם אנחנו רוצים לדבר עם חברים - יש מחשב,
אם אנחנו רוצים לראות מש'ו חדש - יש TV, או במילים אחרות נשיונל ג'אוגרפיק,
תודו, בעולם המודרני אי אפשר לצאת להרפתקה נורמאלית בכלל!!
[אני יודעת, הרבה דברים לא קשורים, הרבה מיותרים, לפחות הגעתי לסוף!!!??]
אז מה כבר רציתי??
הרפתקה קטנה עם חברות??
פוסט דבילי, האא..
גמאני חושבת..