"שנינו יחד, תחת מטריה אחת.... החיים יפים"
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2008
תמיד יחכו לך...
אז אחי הגיע לארץ...
הגיע והלך.
התגעגעתי אליו כל כך, ושלשה ארבעה ימים איתו פשוט נראו לא מספיק..והם באמת היו לא מספיק.
באפריל יש לו טקס סיום, הוא מסיים שם את הלימודים סוף-סוף...הוא אמנם לא חוזר לארץ כי הוא נשאר לעבוד שם, אבל אולי לפחות אני אזכה לצאת מהצבא לקצת ולטוס עם המשפחה לראות את הטקס. אולי.
אולי אולי אולי...
ממש מרגיז אותי לפעמים לחשוב שאני צריכה לבקש רשות מהגורמים הכי בכירים בצה"ל בשביל לראות את אח שלי לקצת, רק קצת.
בכל מקרה, האוירה קצת משתפרת...
ביום רביעי הבא אני מסיימת את הקורס אחרי שעברו עליי שבועיים לא קלים.
אני מודה, הייתה שבירה.
היה שבוע שטח שנהרגתי בו, היו קטעים שרציתי לרצוח את האנשים שאהובים עליי שם ביותר, ואם לא אז לפחות להתאבד בעצמי.
סוף סוף אמרו לנו על ההקצאות. בחרתי אחלה הקצאות לדעתי.. אמנם רחוקות: בקעת הירדן, רמת הגולן ובירנית... אבל אני אופטימית מאד שיהיו שם אחלה אנשים, עם אחלה אוירה ושיהיה לי אחלה של שירות. גם במרחק של עשרות קילומטרים מהאנשים שאני אוהבת.
ובלי שום קשר, גם אם אני לא אקבל את אחת מהבחירות שלי (למרות שעפ"י המפקדים שלי המצטיינים בקורס שאחת מהן זו אנוכי אמורים לקבל את העדיפות הראשונה לפחות שלהם, אז אמרו...מה יהיה? כבר נראה..)
בסה"כ נהניתי מהקורס. אפילו מהשבוע שטח קצת... נהניתי מהאתגר ונהניתי מהאנשים.
אבל אני די רוצה שזה ייגמר, ואני די רוצה קצת יותר עצמאות...
לצאת לסדיר יהיה נשימת רווחה מבחינתי, גדולה וענקית ועצומה עד מאד.
עם כמה שיהיה קשה לעזוב את החברים ואת החיים הקלים שבבסיס ליד הבית.
אז שלום, נעים מאד, אני רותם קצב. קורסיסטית כמעט לשעבר.. מת"מניקית. גאה בזה (:
אני הולכת לשרת רחוק מהבית, אני רוצה כומתה בצבע תכלת (ועוד לא אמרתי את המילה האחרונה בנושא הזה), אני הולכת לטחון קצת לפעמים, לסבול קצת לפעמים, להתגעגע קצת לפעמים (תמיד) אבל... אני הולכת להינות מכל שניה ושניה.
עד לרגע האחרון..הרגע האחרון בהחלט.
שאני אחזור מהבקו"ם ותחכה לי בבית מזוודה ארוזה בהחלט, ואז אני אסע איתה יחדיו לבקר את אח שלי בארה"ב.
ומיד אח"כ לטיול מסביב לעולם עם אביב המדהים שלי (: ואז חתונה, ואז ילדים (עם השמות שאני אבחר, אהם אהם..)
ואני אוהב לאורך כל הדרך, ואני אשאר חזקה, בתוכי ובתוך הקשר המדהים שלי.
ועם המשפחה שלי... כי זה מה שחשוב לי בעולם.
אז לחיי חיים מחוץ לבה"ד 7 הקרוב והמוגן. לחיי לקיחת סיכונים למרות הידיים הרועדות. לחיי הכייף, האופטימיות והאהבה.
לחיי המשפחה שלי והכי הכי הכי חשוב - לחיי אח שלי. במרחק אלפי קילומטרים מפה אבל עדיין, תמיד, כל כך כל כך קרוב אצלי בלב.
"הו ילד עבר זמן
נסעת לחפש רחוק מכאן
ואני מחכה לך
הו ילד שלי בעולם
ציפור אדם כמו כולם
מחפש את האופק
כל מטוס שטס בשמיים
כל כוכב מאיר בעיניים
מזכיר לי אותך
נחליאלי לפני הגשם
צרצרים בשעות הערב
תמיד יחכו לך
הו ילד כששקט
אני יושבת במרפסת לנגן
מנגינות געגוע
הו ילד תשתדל
להגיע לכאן מהר
ככה אני מבקשת בשקט
כל מטוס שטס בשמיים..."
הו ילד עבר זמן....
| |
| כינוי:
NeverAgain בת: 36 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
